תבלין לשבת:

פרפראות הפרשה:

פרשת ויקהל פקודי 

וְכָל הַנָּשִׁים אֲשֶׁר נָשָׂא לִבָּן אֹתָנָה בְּחָכְמָה טָווּ אֶת הָעִזִּים (לה, כו)

היא הייתה אומנות יתירה (רש"י). מקשים העולם איך יכלו הנשים לתת דבר מה למשכן, הרי קיימא לן שאישה מעשי ידיה לבעלה? וכי תרמו דברים שאינם ברשותן? ויש לומר שדין זה שמעשי ידיה שייכים לבעלה הוא אך ורק על רגילות מעשי ידיה. דברים שרגילה לעשות דבר יום ביומו. אולם דברים שאינם בשגרה ויתרים ממעשיה, הם אינם שייכים לבעל. על כן מדייק רש"י הקדוש על טווית העיזים שעשו הנשים היא היתה אומנות יתירה.
(ילקוט האורים)
 

וְלַחְשֹׁב מַחֲשָׁבֹת. (לה, לב)

יש לומר בדרך רמז, ולחשב מלשון חשיבות – שהאדם צריך להחשיב את מחשבות לבו ולשמור אותם נקיים, ולא לחשוב מחשבות זרות ח"ו, וע"י כך יחזיק את מחשבותיו חשובים.
(דברי ישראל)
 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.