תבלין לשבת:

פרשת תרומה

 דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה מֵאֵת כָּל אִישׁ אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ תִּקְחוּ אֶת תְּרוּמָתִי. (כה ב )

בתרומה שתיקחו לי 'לשמי' לשם שמים – הכלל הוא מאת כל איש אשר ידבנו לבו. אין אני רוצה אלא את טוב לבו ואת כוונותיו הרצויות של הנודב, שכן רחמנא ליבא בעי. כנגד זה 'וזאת התרומה אשר תיקחו מאתם' בתרומה שתיקחו בשביל המשכן לא די בטוב לב ובכוונות טובות. כאן מתבקש כסף זהב ונחושת (רבי עקיבא אייגר זצוק"ל )

 

 וְהָיוּ הַכְּרֻבִים פֹּרְשֵׂי כְנָפַיִם לְמַעְלָה וגו' וּפְנֵיהֶם אִישׁ אֶל אָחִיו  (כה יט)

תלמיד חכם ושומר תורה ומצוות חייב להצטיין בכל מנהגיו ולהיות נעים בהליכותיו. כמו מטבע בעל שני צדדים טוב לשמים וטוב לבריות, מצד אחד ראשו מגיע השמימה 'פרשי כנפים למעלה' ובו בזמן גם מוצב ארצה בחן ובחסד עם הסובבים לו בבחינת 'ופניהם איש אל אחיו'. (עוללות אפרים)

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.