משולחנו של עורך:

אֵיךְ נָפַל הַגָּבִיעַ?!

 

לֵיל הַסֵּדֶר בְּבֵיתוֹ שֶׁל הַגָּאוֹן הַקָּדוֹשׁ רַבֵּנוּ עֲקִיבָא אֵיגֶר זיע"א.

סְבִיב שֻׁלְחָנוֹ שֶׁל גְּדוֹל הַדּוֹר נִקְבְּצוּ אוֹרְחִים רַבִּים. כֻּלָּם רָצוּ לִשְׁהוֹת בִּמְחִיצַת רַבָּם הַקָּדוֹשׁ וְלַחֲזוֹת בְּהַנְהָגוֹתָיו בַּלַּיְלָה הַמְּסֻגָּל – לֵיל הַשִּׁמּוּרִים.

גְּבִיעַ כֶּסֶף הָיָה מֻנָּח עַל יַד מְקוֹמוֹ שֶׁל כָּל אוֹרֵחַ, וְהַנּוֹכְחִים מָזְגוּ לְעַצְמָם יַיִן עֲבוּר כּוֹס רִאשׁוֹנָה שֶׁל 'אַרְבַּע כּו‍ֹסו‍ֹת'.

אַחַד הָאוֹרְחִים לֹא נִזְהַר מַסְפִּיק, וְיָדוֹ נִתְקְלָה בַּגָּבִיעַ הַמָּלֵא בְּיַיִן. הַגָּבִיעַ אִבֵּד אֶת יַצִּיבוּתוֹ, נָפַל עַל הַשֻׁלְחָן, וּתְכוּלָתוֹ הָאֲדַמְדַּמָּה נִשְׁפְּכָה וְהִכְתִּימָה אֶת הַמַּפָּה הַצְּחוֹרָה.

הָאוֹרֵחַ לֹא יָדַע אֶת נַפְשׁוֹ מִבּוּשָׁה. לֹא רַק שֶׁהַתַּקָּלָה אֵרְעָה לְנֶגֶד עֵינֵיהֶם שֶׁל הַרְבֵּה אֲנָשִׁים, אֶלָּא גַּם, וּבְעִקָּר, מוּל גְּדוֹל הַדּוֹר….

הָעִנְיָן לֹא נִמְשַׁךְ זְמַן רַב, מִשּׁוּם שֶׁאָז נִשְׁמְעָה חֲבָטָה. אֶל מוּל עֵינֵיהֶם הַנִּדְהָמוֹת שֶׁל הַנּוֹכְחִים, גְּבִיעוֹ שֶׁל רַבָּם הַנֶּעֱרָץ אִבֵּד אֶת שִׁוּוּי מִשְׁקָלוֹ, נָפַל עַל צִדּוֹ, וְהַיַּיִן שֶׁבְּתוֹכוֹ נִשְׁפַּךְ עַל הַמַּפָּה וּמִשָּׁם אֶל הָרִצְפָּה.

"מַה קָרָה כָּאן?" – הֵחֵלּוּ לְחִישׁוֹת לְהִשָּׁמַע – "כֵּיצַד זֶה קָרָה?".

הַהִתְלַחְשְׁשׁוּיו‍ֹת הַקּוֹלָנִיּוֹת הִגִּיעוּ לְאָזְנָיו שֶׁל גְּדוֹל הַדּוֹר. רַבִּי עֲקִיבָא אֵיגֶר הֵרִים אֶת עֵינָיו, הִבִּיט בַּסּוֹבְבִים וְאָמַר בְּפַשְׁטוּת: "שׁוּם דָּבָר! כַּנִּרְאֶה הַשֻּׁלְחָן עָקֹם, וְזוֹ הַסִּבָּה שֶׁהַגְּבִיעִים מִתְהַפְּכִים".

הַס הֻשְׁלַךְ בַּחֶדֶר, וְהָאוֹרְחִים הִנְהֲנוּ בַּהֲבָנָה.

*  *  *

דָּבָר אֶחָד לֹא יָדְעוּ הַנּוֹכְחִים. הַשֻּׁלְחָן לֹא הָיָה עָקֹם כְּלָל וּכְלָל, רַגְלָיו הָיוּ יַצִּיבוֹת וִישָׁרוֹת. אֶלָּא כַּאֲשֶׁר רָאָה רַבִּי עֲקִיבָא אֵיגֶר אֶת אִי נְעִימוּתוֹ שֶׁל הָאוֹרֵחַ, רָצָה לִמְנֹעַ מִמֶּנּוּ אֶת הַמְּבוּכָה. מַה עָשָׂה גְּדוֹל הַתּוֹרָה וְהַמִּדּוֹת? נָתַן מַכָּה קַלָּה לְרֶגֶל הַשֻּׁלְחָן, וְהַגָּבִיעַ שֶׁעָמַד וְנִצַּב בִּמְלֹא הֲדָרוֹ – נָפַל, וּתְכוּלָתוֹ נִשְׁפְּכָה… בְּכָךְ יָרַד הָאָשָׁם מִצַּוָּארוֹ שֶׁל הָאוֹרֵחַ הַמְּבֻיָּשׁ.

עַד כְּדֵי כָּךְ חָשׁוּב הָיָה לִגְדוֹל הַדּוֹר, רַבֵּנוּ עֲקִיבָא אֵיגֶר, לִדְאֹג שֶׁאַף יְהוּדִי לֹא יַרְגִּישׁ שֶׁלֹּא בְּנֹחַ…

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.