אין אדם שומע לי ומפסיד!

אין אדם שומע לי ומפסיד!

משולחנו של עורך:

מִמַּה הִתְמַלֵּא הַקּוֹמְבַּיְן?

מַעֲשֶׂה שֶׁהָיָה בְּחַקְלַאי פָּשׁוּט, שֶׁקֹּדֶם לִשְׁנַת הַשְּׁמִיטָה נִכְנַס לְדִילֶמָה לֹא פְּשׁוּטָה.

כֶּסֶף מְיֻתָּר לֹא הָיָה לוֹ, וְלֹא יָדַע כֵּיצַד וּמַה יַעֲשֶׂה כְּדֵי לְפַרְנֵס אֶת מִשְׁפַּחְתּוֹ הַבְּרוּכָה.

לְאַחַר מַחֲשָׁבָה, הֶחְלִיט לִשְׁמֹר שְׁמִיטָה.

אִשְׁתּוֹ בִּתְחִלָּה נִסְּתָה לְהָנִיא אוֹתוֹ מֵהַהַחְלָטָה. "אוּלַי תַּעֲשֶׂה הֶתֵּר-מְכִירָה?", "מַה נַעֲשֶׂה עִם הַגַּרְעִינִים שֶׁכְּבָר קָנִינוּ?".

אַךְ הַכַּפְרִי בְּשֶׁלּוֹ: "אֵין עַל מַה לְדַבֵּר. אֲנִי שׁוֹמֵר שְׁמִיטָה, וִיהִי מַה!".

אֶת שַׂק הַזְּרָעִים וְאֶת כְּלֵי הָעֲבוֹדָה נָטַל וְזָרַק בְּמַחְסַן מְאֻבָּק מֵאֲחוֹרֵי בֵּיתוֹ, כְּשֶׁבְּלִבּוֹ הוּא שָׁלֵם עִם הַדֶּרֶךְ בָּהּ בָּחַר לָלֶכֶת.

חָלְפָה שָׁנָה וְהִגִּיעַ מוֹצָאֵי שְׁבִיעִית.

כָּל חַקְלָאֵי הָאֵזוֹר כְּבָר זָרְעוּ זֶה מִכְּבָר אֶת אַדְמָתָם הַחֲרוּשָׁה וְהַמְּטֻפַּחַת לְמִשְׁעִי. רַק מְיֻדָּעֵנוּ נוֹתַר כְּשֶׁשָּׂדֵהוּ חֲרֵבָה וִיבֵשָׁה, רֵיקָה וְשׁוֹמֵמָה.

הֶחְלִיט לַעֲשׂוֹת מַעֲשֶׂה. לָקַח אֶת שַׂק הַגַּרְעִינִים מֵהַמַּחְסָן. הַלָּלוּ כְּבַר הִסְפִּיקוּ לְהֵרָקֵב וּלְהַתְלִיעַ בְּרֻבָּם, אַךְ זֶה לֹא עִנְיֵן אוֹתוֹ. חָרַשׁ קַלּוֹת אֶת הַשָּׂדֶה, זָרַע אֶת הַגַּרְגִּירִים חַסְרֵי-הַסִּכּוּי, וְהִתְפַּלֵּל לְבוֹרֵא עוֹלָם.

חֲבֵרָיו נָדוּ לוֹ בְּרֹאשָׁם בְּרַחֲמִים. "מִסְכֵּן! לֹא יְכַסֶּה אֲפִילוּ אֶת שֹׁוִי הַזְּרָעִים…".

עָבְרוּ כַּמָּה חֳדָשִׁים, וְהִגִּיעַ עֵת הַקָּצִיר. הַיְּבוּל בְּשָׂדֵהוּ הָיָה דַּל לְמַרְאֶה. גִּבְעוֹלִים שְׁפוּפִים מִלְּאוּ בְּבַיְשָׁנוּת אֶת מְלֹא הָאֵזוֹר. אַךְ עַתָּה שָׂם לֵב לִבְעָיָה נוֹסֶפֶת: אֵין לוֹ קּוֹמְבַּיְן… לְמִי שֶׁלֹּא יוֹדֵעַ, קּוֹמְבַּיְן הוּא מִין טְרַקְטוֹר עֲנָק שֶׁקּוֹצֵר גִּבְעוֹלִים בִּמְהִירוּת. לַחַקְלַאי הַצַּדִּיק לֹא הָיָה שָׁוֶה לִשְׂכֹּר טְרַקְטוֹר שֶׁכָּזֶה בִּשְׁבִיל כַּמּוּת הַשִּׁבּוֹלִים שֶׁצָּמְחוּ בְּשָׂדֵהוּ.

אַךְ אָז קָרָה דָּבָר: שְׁכֵנוֹ נֶאֱלָץ לָשֶׁבֶת "שִׁבְעָה", לֹא עָלֵינוּ. וּכְדֵי שֶׁלֹּא יַעֲמֹד הַקּוֹמְבַּיְן בְּחֹסֶר מַעַשׂ, הִצִּיעַ מְיֻדָּעֵנוּ הַחַקְלַאי לִשְׁכֵנוֹ כִּי יִשְׁתַּמֵּשׁ בֵּינְתַיִם בַּטְּרַקְטוֹר, וִיחַלְּקוּ בֵּינֵיהֶם אֶת שֹׁוִי הַתְּבוּאָה שֶׁתֵּצֵא. הַשָּׁכֵן הִסְכִּים.

הוּא הֵחֵל לִקְצֹר אֶת הַשּׁוּרָה הָרִאשׁוֹנָה, וְאָז קָרָה דְּבַר פֶּלֶא: לְאַחַר חֲצִי שׁוּרָה, הַמֵּיכַל הִתְמַלֵּא. "כַּנִּרְאֶה הָיָה הַקּוֹמְבַּיְן מָלֵא כְּבַר לִפְנֵי כֵן מֵהַקָּצִיר הַקּוֹדֵם…" – חָשַׁב.

אֲבָל כְּשֶׁהִמְשִׁיךְ לִקְצֹר וְהִגִּיעַ לְסוֹף הַשּׁוּרָה, נוֹכָח לִרְאוֹת שֶׁהַמֵּיכַל אוֹתוֹ רוֹקֵן אַךְ עַתָּה, הִתְמַלֵּא שׁוּב.

בְּקִצּוּר, אֶת הַשָּׁנָה הַהִיא הוּא סִכֵּם בְּרֶוַח כָּפוּל מִכָּל שָׁנָה, וְכָל זֹאת – מִשַּׂק גַּרְעִינִים מְתֻלָּעִים…

כִּי מִי שֶׁשּׁוֹמֵר עַל קְדֻשַּׁת שְׁבִיעִית וְעוֹשֶׂה אֶת רְצוֹן הַשֵּׁם, לֹא מַפְסִיד…

זוֹהִי מַהוּת שְׁנַת הַשְּׁמִיטָה. מְסִירוּת נֶפֶשׁ. בִּטָּחוֹן אֲמִתִּי בְּהַשֵּׁם שֶׁאֵין עוֹד מִלְּבַדּוֹ, וְהִתְמַסְּרוּת מֻחְלֶטֶת בְּיַד הַבּוֹרֵא. לְעוֹלָם לֹא יַפְסִיד מִי שֶׁיַּעֲשֶׂה זֹאת…

סגירת תפריט

עצור!

סיום שישה סדרי משנה לפניך.

בעוד

ימים, מחזור הלימוד מסתיים

דילוג לתוכן