אל תירה בי,  יש לי קש מהרבי מבעלזא

אל תירה בי, יש לי קש מהרבי מבעלזא

סיפורו של רבי דב קורנבלי ניצול אושוויץ 

נער הייתי בפרוץ הלחמת העולם השנייה בערך בגיל  גיל 11.  בית הורי היה בצ'כיה כאשר ואדמת אירופה בערה מחמת לרגלנו. ב-1938 נכנסו הפולנים לצ'יכה ובלי הסברים מיותרים על סיבת בואם, פוצצו את 2 בתי כנסת הגדולים של העיר 

מסע טלטולי הגבר החל במלאו עוזו משפחות התפרקו נודדים בדרכים ללא מוצא ומחפשים מקלט. בתוך כל נחשול האנושי הזה גם משפחתי החלה במנוסה מתמדת.

יום אחד באנו לעיירת סאטמר שם כבר חיכו לנו חיילים נאצים שתכף הכניסו אותנו לתוכי גטו.  צפיפות שלא תתואר, מחלות, והכמיה העזה למזון, כל אלה ועוד היו מנת חלקנו בגטו. עברו כמה ימים, והנה מעמיסים אותנו הנאצים אל תוך קרונות מסע של בהמות, קרונות ללא חלונות או פתחי אוורור. כך דחסו אותנו 100 110 איש בקרון אחד לנסיעה של 4 ימים. עד באנו לגיא צל מוות הלא הוא מחנה אושוויץ.   

כידוע לכולם עד שהקימו את אושוויץ, היו הגרמנים מעמידים יהודים על גדות הנהר ויורים בהם למוות, אך החיה הנאצית רצתה להגביר את הקצב למקסימום, וכך החלו בבניית ביתי החרושת להשמדת המונים הגדול בתבל. במספרים: 120 אלף איש בכל יום מכל רחבי אירופה, ארובות המשרפות הבליחו עשן ללא הרף.

יצאנו מקרונות המסע שם הפשיטו אותנו מהבגדים שלנו, ולאחר בדיקה קפדנית שאנחנו לא מחבאים כלום, הלבישו אותנו במדי אסירי. שלושה אחים היינו, אני הצעיר שביניהם נלקחתי לצריף הילדים כ- 1600 ילדים בצריף אחד. אני זוכר שבקושי יכולנו לעמוד מרוב דוחק אנושי.  

קבלת הפנים נעשתה ע"י מפקד צועני שלא הסתיר את שמחתו על שראה אותנו מפוחדים ונתונים לחסדיו- כולם להסתכל אלי… הצועני הוציא קופסת גפרורים ומשפתחה פרח מתוכה זבוב  שהתעופף בחלל הצריף.               

אתם רואים???, אתם עוד יותר גרועים מהזבוב הזה, אתם כלואים כאן לנצח.

יום אחד נכנס המפקד לצריף ולקח אותי עם עוד שלושה ילדים נוספים, אנחנו ידענו שמי שיוצא עם המפקד ככה סתם לא חוזר לעולם. יצאנו וצעדנו עד למטבח המחנה, שם עמדה משאית ממתינה לפרוק סחורה אל תוך המטבח. תוך כדי פריקת הסחורה ניצלתי רגע של הסך הדעת וגנבתי 2 חפיסות מרגרינה. אך כלתה אלי הרעה –ד"ר מנגלה ימ"ש, בדיוק עמד ממרחק לא רב משם והשגיח על מעש. מיד כנשוך נחש רץ אלי עם אקדח שלוף מכוון אל ראשי תוך שאגה – למה גנבת???

עמדתי מולו וזעקתי בביטחון ובמקום לזעוק שמע ישראל  אני שומע את עצמי זועק: יש לי קש מהרבי מבעלזא…..

מנגלה ימ"ש נדהם לראות אותי מחציף פנים, ובעט בי בחזקה. מועצמת המכה התהפכתי על הארץ וכך הוא המשיך לבעוט בי עד שכבר ממש אבדתי את הכרתי והיית דומם. רק אני זוכר ששמעתי אותו אומר 'תישאר כאן ותמות, לא נבזבז עלך כדור'.

בקושי הצלחתי לקום ובשארית כוחי שבתי לצריף הילדים.  חברי נדהמו לראות אותי חי. אמרנו עלך כבר קדיש אמרו כולם.

הקש הקדוש-

טרם הלחמה נסענו עם אבא לעיר בודפסט לשהות במחיצת הרבי הקדוש מבעלזא. בימים הנוראיים ובפרט ביוה"כ נהגו המשמשים להניח לרבי תחת רגליו מעט קש, בכדי להקל על רגליו המיוסרות. לאחר התפילה היו החסידים חוטפים את הקש הקדוש שזכה להיות מצע תחת רגליו של הרבי. אבי טרם הלחמה הביא לי קמצוץ מאותו קש נאצל. ואותו בדרך לא דרך שמרתי כסגולה להצל מכל צרה….

סגירת תפריט

עצור!

סיום שישה סדרי משנה לפניך.

בעוד

ימים, מחזור הלימוד מסתיים

דילוג לתוכן