ארץ זית שמן..

ארץ זית שמן..

יש לך מושג!

מְעֵט, הרב אשר שיק שליט"א: 

טָהֳרַת זֵיתִים וְשֶׁמֶן

פְּרָקִים ט' וי' מִמַּסֶּכֶת טָהֳרוֹת עוֹסְקִים בְּדִינֵי טֻמְאָה וְטָהֳרָה הַנּוֹגְעִים לַתַּהֲלִיךְ הֲכָנַת הַשֶּׁמֶן וְהַיַּיִן.

אֶת הַשֶּׁמֶן מְכִינִים כַּיָּדוּעַ בְּ"בֵּית הַבַּד". לְאַחַר מְסִיקַת הַזֵּיתִים (קְטִיפָתָם מֵהָעֵץ), מַכְנִיסִים אוֹתָם לְ"מַעֲטָן", כְּלִי גָּדוֹל, שֶׁבּוֹ יִשְׁהוּ עַד שֶׁיִּתְרַכְּכוּ, כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ רְאוּיִים לְהוֹצִיא שֶׁמֶן.

בִּשְׁלַב הַמְּסִיקָה עֲדַיִן אֵין הַזֵּיתִים מְקַבְּלִים טֻמְאָה, כֵּיוָן שֶׁלֹּא הֻכְשְׁרוּ ע"י מַשְׁקֶה לְקַבֵּל טֻמְאָה. אַךְ לְאַחַר שֶׁהִכְנִיסוּם לְמַעֲטָן, וּמַתְחִילִים לְהַזִּיעַ, זֵעָה זוֹ מְכַשַּׁרְתָּן לְקַבֵּל טֻמְאָה. וְכָךְ שָׁנִינוּ בַּמִּשְׁנָה:

"זֵיתִים מֵאֵימָתַי מְקַבְּלִין טֻמְאָה, מִשֶּׁיָּזִיעוּ זֵעַת הַמַּעֲטָן, אֲבָל לֹא זֵעַת הַקֻּפָּה, כְּדִבְרֵי בֵית שַׁמַּאי. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, שִׁעוּר זֵעָה שְׁלשָׁה יָמִים. בֵּית הִלֵּל אוֹמְרִים, מִשֶּׁיִּתְחַבְּרוּ שְׁלשָׁה זֶה לָזֶה. רַבָּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, מִשֶּׁתִּגָּמֵר מְלַאכְתָּן. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים כִּדְבָרָיו. (פֶּרֶק ט' מִשְׁנָה א').

לְפִי בֵּית שַׁמַּאי, כְּשֶׁיַּתְחִילוּ הַזֵּיתִים לְהַזִּיעַ בְּמַעֲטָן, הֻכְשְׁרוּ לְקַבֵּל טֻמְאָה. אֲבָל אִם הִזִּיעוּ בְּקֻפָּה, לֹא הֻכְשְׁרוּ. וּמַה הַהֶבְדֵּל?

– בְּזֵעַת הַמַּעֲטָן הָאָדָם רוֹצֶה, שֶׁהֲרֵי זֵעָה זוֹ מְרַכֶּכֶת אֶת הַזֵּיתִים וְזוֹ מַטְּרַת הַמַּעֲטָן. אֲבָל הַקֻּפָּה הִיא סַל מְחֹרָר, וְזֵיעַת הַזֵּיתִים נוֹטֶפֶת הַחוּצָה, אִם כֵּן לֹא נוֹחַ לוֹ בָּזֶה. וּכְפִי שֶׁכְּבָר לָמַדְנוּ, אֵין הַמַּשְׁקֶה מַכְשִׁיר לְקַבֵּל טֻמְאָה אֶלָּא אִם כֵּן נוֹחַ לוֹ לְאָדָם בְּמַשְׁקֶה זֶה.

לְפִי רַבִּי שִׁמְעוֹן "שִׁעוּר זֵעָה שְׁלֹשָׁה יָמִים", כְּלוֹמַר רַק לְאַחַר שְׁלֹשָׁה יָמִים יַכְשִׁיר הַמַּשְׁקֶה הַיּוֹצֵא מִן הַזֵּיתִים אֶת הַזֵּיתִים לְקַבֵּל טֻמְאָה. כִּי הַמַּשְׁקֶה – הַזֵּעָה שֶׁיּוֹצֵאת תּוֹךְ שְׁלֹשָׁה יָמִים אֵינָהּ נֶחְשֶׁבֶת לְשֶׁמֶן, וא"כ אֵינָהּ מִשִּׁבְעַת הַמַּשְׁקִים שֶׁמַּכְשִׁירִים לְקַבֵּל טֻמְאָה (שֶׁסִּימָנָם יַ"ד שָׁחַ"ט דַ"ם: יַיִן, דְבַשׁ, שֶׁמֶן, חָלָב, טַל, דַּם, מַיִם).

וּלְפִי רַבָּן גַּמְלִיאֵל וַחֲכָמִים, אֲפִילוּ אַחֲרֵי כַּמָּה וְכַמָּה יָמִים, אִם עֲדַיִן לֹא גָּמַר לְמַלְּאוֹת אֶת הַמַּעֲטָן וְדַעְתּוֹ לְהָבִיא זֵיתִים נוֹסָפִים, אֵין הַזֵּעָה מַכְשֶׁרֶת, כֵּיוָן שֶׁלֹּא נִגְמְרָה מְלַאכְתָּן, דֶכְּשֶׁדַּעְתּוֹ לְהוֹסִיף שָׁם זֵיתִים לֹא נִיחָא לֵיהּ שֶׁיִּתְרַכְּכוּ אֵלּוּ וְיָזִיעוּ, דְּעַד שֶׁיָּזִיעוּ גַּם הָאַחֲרוֹנִים שֶׁיּוֹסִיף, יִתְרַכְּכוּ אֵלּוּ יוֹתֵר מִדַּאי וְיִתְקַלְקְלוּ עַל יְדֵי זֶה. (תִּפְאֶרֶת יִשְׂרָאֵל)

זֵיתִים הַמְּיֹעָדִים לַאֲכִילָה, מִסְּתָמָא לֹא נוֹחַ לוֹ שֶׁיִּפְּלוּ עֲלֵיהֶם מַשְׁקִים.

 

סגירת תפריט
דילוג לתוכן