תבלין לשבת:

פרשת בהר בחקותי

וְנָתְנָה הָאָרֶץ פִּרְיָהּ וַאֲכַלְתֶּם לָשֹׂבַע וִישַׁבְתֶּם לָבֶטַח עָלֶיהָ  (כה יט)

אדם אשר כל טוב מנת חלקו והעושר שורה במחיצתו עלול הוא חלילה לבעוט ולהקשות את לבו כלפי שמיא, בבחינת 'וישמן ישורון ויבעט'. אדם שרווי ברוב טובה, פעמים רבות מאבד את חוש המידה. על כן הפסוק מסייג ואומר לו 'ואכלתם לשובע' כאשר תאכלו לשובע במידה נכונה אזי 'וישבתם עליה' – הארץ הקדושה תכיל אתכם ולא חלילה תגלו ממנה. (דגל מחנה אפרים)

 

אֶת כַּסְפְּךָ לֹא תִתֵּן לוֹ בְּנֶשֶׁךְ וּבְמַרְבִּית לֹא תִתֵּן אָכְלֶךָ (כה לז)

שלא יצטדק האדם ויאמר שמכיוון שהוצאותיו רבו מעל הראש על כן הוא נאלץ לפנות למלווים בריבית, התורה מורה לו להקדים רפואה למכה, 'ובמרבית לא תתן אכלך' היינו אל תרבה בהוצאות מרובות, אל תפריז במותרות, אלא רק כדי אכלך, וממילא לא תזדקק להלוואות אסורות. (כתב סופר)

 

 וַאֲכַלְתֶּם לַחְמְכֶם לָשֹׂבַע וִישַׁבְתֶּם לָבֶטַח בְּאַרְצְכֶם. (כו כה)

אמרו חז"ל  'רווחא לבסומי שכיח' כי דבר טוב אפשר לאכול גם כאשר הנפש שבעה. וזהו שכתוב 'ואכלתם לחמכם לשובע' – הלחם אשר תוציא האדמה יהיה כל כך טוב שתוכלו לאוכלו גם כשתהיו שבעים ומלאים. (נחל קדומים לגאון עוזנו בעל החיד"א)

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.