דף היומי- לא של היום

מחנות העבודה היו מעין בתי חרשות קטנים וצפופים שהעובדה בהם לא הושבתה יומם ולילה.

 קיץ וחורף, חם וקור, הם לא היו סיבה מספקת בכדי לעצור את עבודת הפרך.

הצריף בו עבדתי היה שברירי קירותיו טלאים ע"ג טלאים שדלף בחורף ונמס בקיץ, במרכזו הוצב שולחן ארוך כאשר משני צדדיו היינו עומדים ותופרים מברשות עברו הצבא הנאצי.  

עד שיום אחד הגה אחד החברים רעיון מקורי…

אחד האברכים שהיה בר אוריין ידוע, ניצב בראש השולחן ולידו הניח ארגז גדול של מברשות

שם בתוך סבך  שער המברשות הוא הטמין גמרא קטנה, וכך החל השיעור שלנו בדף היומי כאשר המגיד שיעור שלנו מחזיק בשתי ידו מברשת חצי גמורה כאדם הטרוד במלאכתו ובחצי עין האחרת הוא קורא מתוך הגמרא להרוות את צימאונם של יתר החברים לצריף.

את מתיקות הלימוד דאז לא אשכח לעולם. כך בזכות אותו אברך, כל יום תוך כדי עשיית מברשות היינו לומדים דף היומי בחמימות יתירה. נכון, הוא לא היה הדף היומי של אותו יום כי באותם ימים קשים בקושי ידענו איזה יום היום. אך דבר אחד הרגשנו בלבנו, חדרי התורה יכולים להיבנות מחוץ למסגרת הזמן והמקום. 

(אני מאמין)

סגירת תפריט

עצור!

סיום שישה סדרי משנה לפניך.

בעוד

ימים, מחזור הלימוד מסתיים

דילוג לתוכן