היה זה יומיים לפני ראש השנה, כן תאריך שלעולם לא אשכח, הנאצים נכנסו לעיירה שלנו ומיד ריכזו את כל התושבים בכיכר העיירה. כך מנער ועד זקן טף ונשים עמדנו מפוחדים עם ידיים למעלה רועדים מפחד. עמדנו ככה סתם  מ-10 בבוקר ועד 12 בלילה 12 שעות תמימות שנדמו כנצח עמדנו והמתנו לגרוע מכל כאשר מסביבנו  צרים חיילים עם נשק שלוף ומחכים לפקודה.

במרחק לא רב משם ניצב בית המדרש המרכזי לשם אספו הנאצים ימ"ש תמשי קדושה ספרי קודש העמיסו אל תוך בית המדרש והציתו אותו בלהבות לנוכח עינינו הכלות לראות חורבן בית מקדשנו מקדש מעט.

אני זוכר איש אחד שקראו אותו ר' שמאל לאופר ניגש אל עבר חייל נאצי והראה לו שיש לו דרכון גרמני (כך הוא חשב שאולי יציל את נפשו)  החייל חטף מידו את התעודות וקרע אותם לנוכח עינו הנדהמות. ואז משך את אותו יהודי אל עבר הבית מדרש הבוער ירה בו למוות והשליך אותו אל תוך הלהבות לעיניי כולם כאות שתירוצים לא יועילו. הי"ד.

כך עברו עלינו 12 שעות מתוחות כאשר מפעם לפעם החיילים מכריזים ברמקול מחריש אוזניים  שעוד מעט והם מוציאים את כולם  להורג.

בחצות לילה הגיע לפתע קצין נאצי בכיר, ולאחר דין ודברים עם חיילי המקום הוא הוציא פקודת בזק  תוך 3 דקות אני לא רוצה לראות יהודי אחד ברחוב, כולם נכנסים לבתים שלהם ומיד מתחיל עוצר – מי שימצא ברחוב נורה מיד.

רצנו חזרה הביתה אכולים ספקות לקראת הבאות

להמשך התיאור המצמרר בעדות חיה ונדירה צפו כאן! 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.