זהירות שביר!

זהירות שביר!

יש לך מושג!

מְעֵט, הרב אשר שיק שליט"א: 

כְּלֵי חֶרֶס

הַכֵּלִים, כַּיָּדוּעַ, עֲשׂוּיִים מֵחֳמָרִים שׁוֹנִים. יֶשְׁנָם כְּלֵי מַתֶּכֶת, כְּלֵי עֵץ, כְּלֵי עוֹר, כְּלֵי עֶצֶם [הָעֲשׂוּיִים מֵעַצְמוֹת בְּהֵמוֹת וְחַיּוֹת, כְּמוֹ שׁוֹפָר לְמָשָׁל], כְּלֵי אֲדָמָה [שֶׁלֹּא נִצְרְפוּ בְּכִבְשָׁן], וּכְלֵי חֶרֶס.

וְיֵשׁ הֶבְדֵּלֵי דִּינִים בֵּינֵיהֶם לְגַבֵּי טֻמְאָתָם וְטַהֲרָתָם.

בַּפְּרָקִים הָרִאשׁוֹנִים שֶׁל מַסֶּכֶת כֵּלִים דָּנָה הַמִּשְׁנָה בְּטֻמְאַת כְּלֵי חֶרֶס. בִּכְלֵי חֶרֶס חִדְּשָׁה הַתּוֹרָה שֶׁהֵם מְטַּמְּאִים מֵאֲוִירָם. כְּלוֹמַר, אִם נָפַל שֶׁרֶץ מֵת לְתוֹךְ אֲוִיר כְּלִי חֶרֶס, אע"פ שֶׁלֹּא נָגַע בַּכְּלִי, הַכְּלִי טָמֵא. לְעֻמַּת זֹאת – אִם נָגְעָה טֻמְאָה מִגַּבָּם – מֵהַצַּד הַחִיצוֹנִי שֶׁל הַכְּלִי – אֵינָם נִטְמָאִים. מָה שֶׁאֵין כֵּן שְׁאַר כֵּלִים – שֶׁהֵם נִטְמָאִים גַּם מִגַּבָּם, וְאֵינָם נִטְמָאִים מֵאֲוִירָם.

גַּם לְגַבֵּי אֹפֶן טַהֲרָתָם שׁוֹנִים כְּלֵי חֶרֶס מִשְּׁאַר כֵּלִים: בְּעוֹד שְׁאַר כֵּלִים אֶפְשָׁר לְהַטְבִּילָם וּלְטַהֲרָם, [מִלְּבַד אִם נִטְמְאוּ בְּטֻמְאַת מֵת שֶׁאָז צְרִיכִים הַזָּאַת מֵי חַטָּאת בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי], כְּלֵי חֶרֶס אֵינָם נִטְהָרִים בִּטְבִילָה, וּצְרִיכִים לִשְׁבֹּר אוֹתָם – שְׁבִירָתָם הִיא טַהֲרָתָם.

וְאוֹמֶרֶת הַמִּשְׁנֶה (פֶּרֶק ג' מִשְׁנָה א'): "שִׁעוּר כְּלִי חֶרֶס לִטָּהֵר, הֶעָשׂוּי לְאוֹכְלִין, שִׁעוּרוֹ בְּזֵיתִים, הֶעָשׂוּי לְמַשְׁקִין, שִׁעוּרוֹ בְּמַשְׁקִין". כְּלוֹמַר אִם נִקֵּב כְּלֵי הַחֶרֶס כְּמוֹצִיא זַיִת, וְשׁוּב אֵינוֹ רָאוּי לְשִׁמּוּשׁ, נִטְהַר הַכְּלִי. אֶלָּא אִם כֵּן הֶחֱלִיט בְּעָלָיו שֶׁמֵּעַתָּה יְשַׁמֵּשׁ הַכְּלִי לְרִמּוֹנִים, שֶׁאָז נִשְׁאַר בְּטֻמְאָתוֹ.

אָמְנָם, יֵשׁ כֵּלִים שֶׁמִּלְּכַתְּחִלָּה צְרִיכִים נֶקֶב גָּדוֹל מִכְּזַיִת. וּכְגוֹן חָבִית, הַמְּשַׁמֶּשֶׁת בְּדֶרֶךְ כְּלָל לְאִחְסוּן גְּרוֹגָרוֹת (תְּאֵנִים מְיֻבָּשׁוֹת), שִׁעוּרָהּ בְּחוֹר הַמּוֹצִיא גְּרוֹגָרוֹת. וְכֵן כַּיּוֹצֵא בָּזֶה.

כְּלִי חֶרֶס הֶעָשׂוּי לְמַשְׁקִין, נִטְהָר כַּאֲשֶׁר נִקַּב בְּ"כּוֹנֵס מַשְׁקֶה". כְּלוֹמַר, אִם יָשִׂימוּ אֶת הַכְּלִי בְּתוֹךְ מַיִם וְיִכָּנְסוּ הַמַּיִם לְתוֹכוֹ, הַכְּלִי כְּבָר לֹא רָאוּי לְמַשְׁקִין וְנִטְהָר. [אַךְ אִם הַנֶּקֶב רַק כְּ"מוֹצִיא מַשְׁקֶה" שֶׁהַמַּשְׁקִין מְטַפְטְפִים הַחוּצָה – שֶׁלְּזֶה מַסְפִּיק גַּם חֹר קָטָן יוֹתֵר – עֲדַיִן אֵינוֹ נִטְהָר].

וְגַם אִם יְתַקֵּן אֶת כְּלִי הַחֶרֶס שֶׁנִּשְׁבַּר, כְּגוֹן שֶׁיִּסְתֹּם אֶת הַחֹר שֶׁנִּפְעַר בּוֹ, יִשָּׁאֵר הַכְּלִי טָהוֹר וְלֹא יַחֲזֹר לְטֻמְאָתוֹ. מָה שֶׁאֵין כֵּן בִּכְלֵי מַתֶּכֶת, שֶׁאִם מְתַקְּנָם חוֹזְרִים לְטֻמְאָתָם הַיְּשָׁנָה [מִדַּרְבָּנָן].

אַךְ יֵשׁ מְצִיאוּת שֶׁגַּם "שֶׁבֶר כְּלִי" יְקַבֵּל טֻמְאָה. וּכְגוֹן כְּלִי חֶרֶס שֶׁנֶּחְלַק לִשְׁנַיִם, וְנַעֲשָׂה "גִּסְטְרָא" (מִלְּשׁוֹן תְּרֵי גִּיסֵי, כְּלוֹמַר שְׁנֵי צְדָדִים), בְּאֹפֶן שֶׁכָּל אֶחָד מֵחֲלָקָיו רָאוּי לְקַבֵּל בּוֹ אוֹכְלִין אוֹ מַשְּׁקִין.

סגירת תפריט
דילוג לתוכן