זכור אל תשכח

זכור אל תשכח

מצות הזכירה יש בה ראשית, כמו שמצינו שיהודי מחויב לזכור תמיד את אשר עשה לך עמלק. עמלק הוא כח הרע של הבריאה בכל גלגוליו, הפושט צורה ולובש צורה. ופעם זה אגג ועמלק ופים זה המן והיטלר ימ"ש […] שאנו מצווים לזכור ולא לשכוח (נתיבות שלום) 

כאשר אנחנו מביטים אחורה על זוועות ימות השואה ומפשפשים בין דפי ההיסטוריה המצהיבים על החורבן הגדול, תכף נתפלא מה יש כאן לשכוח, או יותר נכון איך אפשר שלא לזכור- כאשר שליש מעם ישראל מושמד ונמחק מעל פני האדמה באכזריות שטרם ידע האנושות הזכירה צורבת בנו ובלתי נמנעת.

כך השאלה נשאלת היא גם על מצוות הזכירות המופיעות בתורה, גם הם על דברים ברורים ונהירים כמו יציאת מצרים ומתן תורה בסיני, שהם יסודות הדת ועמודי הבניין היהודי, גם עליהם אנחנו מצווים במצות הזכירה יומיומית. מדוע? הרי הם בסיס קיומנו כעם הנבחר.

בתורה אנו מוצאים שאחר יציאת מצרים עם ישראל מתאונן למשה רבינו ומתגעגע ורוצה לשוב מצרימה, כלשון הכתוב:

זָכַרְנוּ אֶת הַדָּגָה אֲשֶׁר נֹאכַל בְּמִצְרַיִם חִנָּם אֵת הַקִּשֻּׁאִים וְאֵת הָאֲבַטִּחִים וְאֶת הֶחָצִיר וְאֶת הַבְּצָלִים 

כיצד? איך שכחו ישראל את עול השעבוד בעבודת פרך איך מש מזיכרונם את ילדיהם מושלחים ליאור או מוצקים בתוך אמת הבניין? לשם הם רוצים לחזור?

אלא לימוד גדול יש כאן על עוצמת השכחה.

שגרת החיים מעריפה על האדם זיכרון רק לדברים הטובים  מתוך גלות מצרים הזיכרון יעלה וינציח רק את קורטוב הטובה וההקלה שהיה שם, המציאות המרה נדחקת לצד ונשכחת ככלי אין בו חפץ.

על כן בכל פרק בתולדות עם ישראל צו השעה הוא הזכירה- כן, רגעים קשים נשכחים מהר יותר מן הלב, ויש כאן מלחמה אמתית בין הזיכרון לשכחה בה אנחנו ננצח בגאון ונעלה על נס את כל קורתנו

גם בטוב וגם במוטב:

למען ידעו דור אחרון בנים יולדו יקמו ויספרו לבניהם. 

סגירת תפריט
דילוג לתוכן