כחיצי גיבור כן בני הנעורים!

כחיצי גיבור כן בני הנעורים!

בספרות חז"ל לאורך ולרוחב אנו מוצאים הערצה בלתי מסויגת לתינוקות של בית רבן או בקיצור התשב"ר.

חז"ל מלמדים אותנו כי כל העולם כולו נע על צירו רק בזכות הבל פיהם הטהור של ילדי ישראל שלא טעמו טעם של חטא.  עד כדי כך מגיעים הדברים, שאף על ארון ברית ה' שמשם קול השכינה היה נשמע בסילודין, עליו היו מוצבים הכרובים, ופניהם כפני ילדים רכים, המסמלים יותר מכל את הקשר העמוק בין ישראל לאביהם שבשמים.

בשנות המלחמה, כאשר נתלשו באכזריות צרופה מיליוני ילדים מחיק אביהם ואימם או במקרה הגרוע אף הכרחו לצפות כיצד מענים או מוצאים להורג את הוריהם הי"ד, זו הייתה שעתם הנאצלת, הם הוכיחו קבל עם ועולם שגם חיץ של חומה דוקרנית ומחושמלת לא תפריד ביניהם לאביהם שבשמים. 'קרבת אלוקים לי טוב' קיבלה משמעות חדשה ומהדהדת במחיצתם.

הרב יוסף זלמן קליינמן זצ"ל נער כבן 14 בזמן פרוץ המלחמה, התפרסם בעולם כולו בזכות עדותו המרטיטה במשפט הראווה של  אבי המרצחים אייכמן ימ"ש  טרם הוצא להורג כאן בארץ הקודש

כאמור יוסף קליינמן היה נער כבן 14 שגלה עם משפחתו מקרפטורוס לאושוויץ תיאוריו המפורסמים שנאמרו בחן מיוחד ובמתק שפתיים על אותם שלושת אלפים נערים שרוכזו באושוייץ בקיץ 1944

החידוש הגדול בסיפוריו של ר' יוסף. הם על קיום המצות במסירות נפש של נערים צעירים שביצעו מעשי קונדס על בסיס יומי נגד הצוררים, המעשים בצעו  בכדי להשיג שופר מצה או תפילין מעשי שובבות קדושים שעלו לא פעם בחיים קצרים שנגדעו באחת.

באחד הימים שכבתי על הדרגש בבלוק הילדים כאשר בין הדרגשים מפטרל סגן המחנה עם שוט הגומי שלו ומשחר לטרף קל להפיק עליו את זממו. עונש מלקות שגרתי על גב חלש וצעיר היה  כ- 25 הצלפות –  והנה הסגן המורשע נעצר ליד אחד הדרגשים וצועק 'תרד מיד'…

הנער שמעלי ירד והתייצב מול החיה הרעה בפנים חתומות, כמוכן לקראת הבאות. הנער התכופף, ולקול שריקות השוט המפלח את האוויר התחלנו לספור את החבטות 1 2 3 4……23..24…

חכינו כבר למספר 25 ולסיים את המחזה המצמרר הזה.

אך הנאצי המשיך 26..27..28

היינו בהלם, לא ממש הבינו מדוע הוא לא פוסק, אך מיד הוברר לנו דבר פלא. הנער שחטף את המלקות לא השמיע זעקה או אנחה אפילו לא קרכצן קטן, וזה הספיק להוציא את הנאצי משלוות נפשו.

 48..49..50.. זהו, השריקות הפסיקו והדממת מוות אחזה בצריף. הסגן האכזר היה נראה מותש לגמרי ועזב את הבלוק בעצבנות יתירה.

נגשנו מהר להרים את הנער ששכב על הרצפה ללא תנועה, אך נשמתו עדיין נותרה בקרבו \

מה קרה? ומה עוללת? שאלנו במקהלה.

הנער שטק רגע ומיד פלט:

זה היה כדאי, הבאתי סידורים לחברים שלי!

סגירת תפריט
דילוג לתוכן