כי אבי ואמי עזבוני וה' יאספני

כי אבי ואמי עזבוני וה' יאספני

הרבנית בת שבע לנדאו תליט"א שיחה מיוחדת על שנותיה הראשונות כילדה שזוכרת את בית אבא ואמא שחרב שנות הזעם- ועל התקווה לגאולה אמתית שלמה.

נולדתי ברומניה אבי היה רב בעיירה שלנו, לפני המלחמה המושג רב לא רק היה מורה הוראה או פוסק את האסור  והמותר, רב היה מורה דרך איש חינוך ובעל צדקה. בעצם הוא היה הכתובת לכל דבר שאנשי העיר זקוקים לו.

באותם זמנים הדבר המרכזי לו היו זקוקים  בני העיר בעיקר היה לימוד תורה והכנסת יידישקייט בלבות הצעירים. כן, ללא מוסדות מוסדרים כמו חדרים או בית יעקב האחריות התגלגלה לפתחו של רב העיר. כך גם בעיירה שלנו לא היה בית ספר של חרדים בהשגחה או פיקוח, כך שבבוקר למדנו בית ספר הכללי  ואחה"צ אבי הרב היה אוסף נערים וילדים צעירים לבית הכנסת. שם היה מלמדם תורה חומש או גמרא, הנערים הצעירים היו מקבלים מלא חופניים תורה מושגים ראשונים ביהדות. למרות הגילאים השונים אבי הרב היה פורס משנתו כך שכל ילד כפי הבנתו וגילו.

אנו הבנות היינו לומדות לשון הקודש משי יום בכדי שהתפילות ואמירת התהילים ברכת המזון יאמרו בדקדוק נמרץ והתפילה תהייה קולחת יותר.

אבי היה איש אשכולות, אני זוכרת שהיה גר בסמיכות אלינו כומר רשע מרושע  שהיה מתנצח עם אבי שעות ארוכת, ולא היה מרפה גם לאחר שאבי היה מביסו בכל וויכוח פעם אחר פעם . הכומר היה נהנה להתבשם מחכמתו של אבי. עד כדי כך, גם בימות החורף שקור ושלג עטפו את העיירה וצל אדם לא היה ברחוב הד קולותיהם של אבי והכומר מילאו את חלל הרחוב.  פעמים אף היה הכומר נכנס ממש לביתנו בכדי להמשיך וויכוח שננטש מאמש. אך ארורים הרשעים שאינם מכירים טובה לעולם כפי שאספר בהמשך.

מלחמת העולם פרצה וגרמניה הנאצית בקרבות בזק הנודעים שבצעה כיסתה עוד ועוד חלקים באירופה. כאשר לפיד המרוץ הבוער הוא אנטישמיות. כך ברומניה לא היססו לשתף פעולה עם השטן ורכוש היהודים הופקה והופקר בידי השלטונות. השכנים הגויים קפצו על ההזדמנות לגזול ולרושש את שכניהם היהודים מכל וכל. כאשר השכנים המורשעים נכסו לביתנו הקטן נבהלנו ונצמדנו לפינה בבית כאשר אמא מגוננת עלינו ב שתי ידיה. והנה לנוכח עניינו הנדמות  אנו רואים את שכינינו הכומר בראש הפורצים, לוקח מכל הבא ליד, כלי כסף תכשיטים ושאר חפצים, ממלא את שקו במרץ ושב חזרה לביתו.

הימים הבאים נעשו קשים עוד יותר הרעב והצמא נותנים את איתותיהם, ואין בכיס פרוטה לפורטה. אבי הרב חלה מאד וממש היה על ערש דווי, הרעב היה גדול מנשוא ולא היה לנו במה לחזק את גופו שהלך ודעך. כאשר אנחנו מסביב למיטתו יצא נשמתו הטהורה ת.נ.צ.ב.ה.

בסמיכות אלינו גר קצב אשר אתו היו לנו קשרי שכנות טובים, בתו הצעירה נכנסה אלינו הביתה וראתה שהמצב בכי רע- מיד רצה לביתו של אותו כומר שודד שבזז בביתנו,  פתחה את הדלת ואמרה לו  תשיב מיד את הרכוש של הרב היהודי שגזלת  – הכומר היתמם אני? מה? אני לא לקחתי מהמאומה…

אך הבת של הקצב שהכירה את ביתניו היטב לא ויתרה –שקרן, אתה רואה את התמונה המוזהבת הזו בחדר? זה היה תולה בבית של הרב אני זוכרת כי גם אני שכנה של הרב. הכומר הנבוך הסכים שהילדה של הקצב תיקח עמה את התמונה המוזהבת, וכך בזכות אותה צעירה יכולנו לחיות עוד כמה ימים.

אבא הרב ואמא נפטרו ממחלות ומרעב ואנחנו נשארנו יתמות קטנות, אני הייתי כבת 5 וזוכרת מעט מן המעט. ברוך השם שאנחנו כאן והקמנו משפחות לתפארת. שהשם יתברך יעשה לנו אך טוב וחסד ולא נזדקק לשנן את הזיכרונות האלו כי במהרה יבא גואל ….

סגירת תפריט
דילוג לתוכן