כי גמל עלי!

כי גמל עלי!

משולחנו של עורך:

כִּי גָּמָל עָלַי

 

לֹא לְכָל בֵּדוּאִי יֵשׁ גָּמָל מִשֶּׁלּוֹ, אֲבָל לְחַמִּיד יֵשׁ גָּמָל, וְלֹא סְתָם גָּמָל. הַלָּה נֵחַן בְּגֹבַהּ עָצוּם, כּוֹחַ כַּעֲשָׂרָה סוּסִים וְגוּף שְׁרִירִי וּמַרְשִׁים.

חַמִּיד נִמְנֶה עַל דָּרֵי הַמִּדְבָּר, וּכְדוֹר חֲמִישִׁי לַחֲמוּלַת נַוָּדִים בֵּדוּאִים, מַכִּיר הוּא כָּל תֵּל וְכָל גִּבְעָה בַּמִּדְבָּר הַצָּחִיחַ.

הַלַּיְלָה פָּרַשׂ אֶת כְּנָפָיו עַל הַמִּדְבָּר, וְחַמִּיד הֵכִין אֶת עַצְמוֹ לְשֵׁינָה.

נָעַץ יְתֵדוֹת בָּאֲדָמָה, חִפָּה בְּאֹהֶל בַּד, קָשַׁר אֶת הַגָּמָל לְאַחַת הַיְתֵדֹת, פָּרַשׂ מַצָּע בַּד עַל קַרְקַע הַמִּדְבָּר הַקָּשָׁה וְנִשְׁכַּב. הוֹי כַּמָּה צִפָּה חַמִּיד לָרֶגַע הַזֶּה, בּוֹ יָנִיחַ אֶת רֹאשׁוֹ עַל הַקַּרְקַע וְיִישַׁן.

הַשֵּׁינָה עָרְבָה עָלָיו, אַךְ לֹא לְאֹרֶךְ זְמַן. הוּא הִתְעוֹרֵר מִשְּׁנָתוֹ בְּבֶהָלָה מֵחֲמַת נַעֲנוּעִים עַזִּים שֶׁאָחֲזוּ בְּאָהֳלוֹ.

הוּא הֵצִיץ מִחוּץ לָאֹהֶל, וְגִלָּה כִּי מִי שֶׁגָּרַם לַטַּלְטֵלָה הָיָה לֹא אַחַר מֵאֲשֶׁר — הַגָּמָל…

"מַה יֵשׁ לְךָ??" – זָעַק חַמִּיד – "תַּפְסִיק מִיַּד, גָּמָל טִפֵּשׁ!".

הַגָּמָל הִבִּיט בּוֹ בְּעֵינַיִם מִתְחַנְּנוֹת. "קַר לִי!" – יִבֵּב הַגָּמָל – "הֲתַסְכִּים, חַמִּיד, שֶׁאַכְנִיס רַק אֶת אָזְנַי הַקְּפוּאוֹת אֶל תּוֹךְ הָאֹהֶל שֶׁלְּךָ??".

חַמִּיד הִנְהֵן בְּרַגְזָנוּת. הַגָּמָל תָּחַב אֶת אָזְנָיו אֶל הָאֹהֶל, וְחַמִּיד שָׁב לִנְחֹר.

עָבְרוּ כַּמָּה דַּקּוֹת, וְשׁוּב טַלְטֵלוֹת פָּקְדוּ אֶת הָאֹהֶל. חַמִּיד הָעַצְבָּנִי יָצָא הַחוּצָה, וְשָׁאַג עַל הַגָּמָל: "מַה הַפַּעַם?".

הַגָּמָל פָּסַק מִנַעְנוּעָיו וְאָמַר: "רַגְלַי קוֹפְאוֹת מִקּוֹר! הֲתַסְכִּים שֶׁאַכְנִיס רַק אֶת אֵלּוּ הַקִּדְמִיּוֹת פְּנִימָה??".

חַמִּיד הִסְכִּים בְּלֵית בְּרֵירָה. הַגָּמָל הִכְנִיס אֶת רַגְלָיו, וְחַמִּיד חָזַר לְמִטָּתוֹ.

לֹא לִזְמַן רַב, מִשּׁוּם שֶׁכַּעֲבוֹר כַּמָּה דַּקּוֹת הָאֹהֶל שָׁב לְהִתְנוֹעֵעַ בְּעֹז.

חַמִּיד הִתְעוֹרֵר בְּזַעַם. "מַה אַתָּה רוֹצֶה מִמֶּנִּי, גָּמָל סוֹרֵר??".

"הַזָּנָב שֶׁלִּי עַל סַף קִפָּאוֹן" – הֵשִׁיב הַגָּמָל בִּילָלָה – "אֶפְשָׁר לְהַכְנִיס גַּם אוֹתוֹ??".

"נוּ, טוֹב. אֲבָל זוֹ פַּעַם אַחֲרוֹנָה בְּהֶחְלֵט! אַחֶרֶת, מָחָר אֶקַּח אוֹתְךָ לְבֵית הַמִּטְבָּחַיִם!" – הָיְתָה תְּגוּבָתוֹ שֶׁל חַמִּיד.

הַגָּמָל נִכְנַס מְלוֹא מְמַדָּיו הָעֲצוּמִים אֶל הָאֹהֶל – עַל אָזְנָיו, עַל רַגְלָיו וְעַל זְנָבוֹ…

חַמִּיד הִצְטוֹפֵף בַּפִּנָּה. הוּא נִסָּה לְהֵרָדֵם בַּפַּעַם הָרְבִיעִית לְהַלַּיְלָה, אַךְ לֹא הִצְלִיחַ. הַגָּמָל תָּפַס כָּל-כָּךְ הַרְבֵּה מָקוֹם עַד שֶׁאֲפִילוּ פִסַּת קַרְקַע נוֹרְמָלִית לֹא נוֹתְרָה פְּנוּיָה.

אֲבָל הַקַּשׁ שֶׁשָּׁבַר אֶת גַּבּוֹ שֶׁל חַמִּיד, הָיָה כַּאֲשֶׁר הַגָּמָל הִשְׁתַּעְשַׁע בִּזְנָבוֹ. הֵנִיעַ אֶת הַזָּנָב מִפֹּה לְשָׁם, וּבְטָעוּת, אֲבָל מַמָּשׁ בְּטָעוּת, הִפְלִיק לְפֶתַע עַל פָּנָיו שֶׁל חַמִּיד צְלִיפָה הֲגוּנָה.

כָּאן כְּבַר כָּשַׁל כּוֹחַ הַסֵּבֶל שֶׁל חַמִּיד. הוּא נָטַל אֶת מַצַּע הַבָּד שֶׁלּוֹ, וְיָצָא לָלוּן מִחוּץ לָאֹהֶל, בַּחֲלַל הַמִּדְבָּר הַקָּפוּא…

 

קוֹרְאִים נִכְבָּדִים! שִׁיטָתוֹ שֶׁל הַיֵּצֶר הָרַע הִיא בְּדִיּוּק כְּמוֹ דַּרְכּוֹ שֶׁל הַגָּמָל.

בִּתְחִלָּה הוּא מַשְׁחִיל רַק אֶת הָאָזְנַיִם, רַק מַשֶּׁהוּ קָטָן. אַחַר כָּךְ עוֹבֵר לְחֵלֶק אַחֵר, וְאֵינֶנּוּ נִרְגַּע עַד שֶׁיּוֹצִיא אֶת הָאָדָם מִן הָעוֹלָם הַזֶּה חַף מִכֹּל…

בְּאוֹתוֹ אֹפֶן אָנוּ אֲמוּרִים לְהָשִׁיב מִלְחָמָה. צַעַד אַחַר צַעַד, מִשְׁנָה וְעוֹד מִשְׁנָה, שָׁלֹשׁ הֲלָכוֹת בְּיוֹם – וְנִזְכֶּה לְחַיֵּי הָעוֹלָם הַזֶּה וְגַם לְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא…

 

סגירת תפריט

עצור!

סיום שישה סדרי משנה לפניך.

בעוד

ימים, מחזור הלימוד מסתיים

דילוג לתוכן