לבד בבית!

לבד בבית!

יש לך מושג!

מְעֵט, הרב אשר שיק שליט"א: 

טֻמְאַת עַם הָאָרֶץ

עַמֵּי הָאֲרָצוֹת אֵינָם נִזְהָרִים בְּהִלְכוֹת טֻמְאָה וְטָהֳרָה, וְלָכֵן גָּזְרוּ חֲכָמִים טֻמְאָה עַל מַגָּעָן. וְכֵן גָּזְרוּ טֻמְאָה עַל בִּגְדֵי עַם הָאָרֶץ, שֶׁמָּא יָשְׁבָה עֲלֵיהֶן אִשְׁתּוֹ נִדָּה.

הַמִּשְׁנָה בִּפְרָקִים ז' וח' דְּטָהֳרוֹת דָּנָה מָתַי צָרִיךְ לַחֲשֹׁשׁ שֶׁמָּא נָגַע עַם הָאָרֶץ בְּכֵלִים אוֹ בְּאֳכָלִים.

אָדָם שֶׁהִשְׁאִיר עַם הָאָרֶץ לְלֹא הַשְׁגָּחָה בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ, לִפְעָמִים יִהְיֶה כָּל אֲשֶׁר בַּבַּיִת טָמֵא.

וְכָךְ מְבֹאָר בַּמִּשְׁנָה:

"הַמַּנִּיחַ עַם הָאָרֶץ בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ עֵר וּמְצָאוֹ עֵר, יָשֵׁן וּמְצָאוֹ יָשֵׁן, עֵר וּמְצָאוֹ יָשֵׁן, הַבַּיִת טָהוֹר, יָשֵׁן וּמְצָאוֹ עֵר, הַבַּיִת טָמֵא, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר". וְהַסִּבָּה: כְּשֶׁהִנִּיחו‍ֹ עֵר, הוּא מִתְיָרֵא לִגַּע שֶׁחוֹשֵׁב שבעה"ב מְשַׁמְּרוֹ כֵּיוָן שֶׁהִנִּיחוֹ עֵר. אֲבָל אִם הִנִּיחוֹ יָשֵׁן וּמְצָאוֹ עֵר, הַבַּיִת טָמֵא שֶׁאֵינוֹ מִתְיָרֵא לִגַּע שֶׁחוֹשֵׁב שבעה"ב אֵינוֹ מְשַׁמְּרוֹ הוֹאִיל וְהִנִּיחוֹ יָשֵׁן סוֹבֵר בעה"ב עֲדַיִן יָשֵׁן הוּא וְאֵינוֹ מְשַׁמְּרוֹ, וְחַיְישִׁינַן שֶׁמָּא נָגַע. "וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, אֵין טָמֵא אֶלָּא עַד מָקוֹם שֶׁהוּא יָכוֹל לִפְשׁוֹט אֶת יָדוֹ וְלִגַּע" כְּלוֹמַר, כָּל הַכֵּלִים שֶׁיָּכוֹל לְהַגִּיעַ לָהֶם כְּשֶׁיּוֹשִׁיט יָדוֹ מִן הַמָּקוֹם שֶׁהָיָה יָשֵׁן שָׁם, חַיְישִׁינַן שֶׁמָּא נָגַע בָּהֶם, אֲבָל לֹא חַיְישִׁינַן שֶׁמָּא הָלַךְ בַּבַּיִת וְנָגַע בַּכֵּלִים. (טָהֳרוֹת פֶּרֶק ז' מִשְׁנָה ב').

אֲבָל אִם לֹא הִנִּיחוֹ בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ, אֶלָּא רַק מָסַר לוֹ אֶת מַפְתְּחוֹת הַבַּיִת: "הַמּוֹסֵר מַפְתְּחוֹ לְעַם הָאָרֶץ, הַבַּיִת טָהוֹר, שֶׁלֹּא מָסַר לוֹ אֶלָּא שְׁמִירַת הַמַּפְתֵּחַ" (שָׁם מִשְׁנָה א'). וְחוֹשֵׁשׁ הוּא לְהִכָּנֵס לַבַּיִת, שֶׁמָּא יִתָּפֵס וְיַחְשְׁבוּהוּ לְגַנָּב.

 

עוֹד מְבֹאָר בַּמִּשְׁנָה שֶהַמַּנִּיחַ עַם הָאָרֶץ בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ לְשָׁמְרוֹ, "הָאֳכָלִים וְהַמַּשְׁקִים וּכְלֵי חֶרֶס הַפְּתוּחִים, טְמֵאִים. אֲבָל הַמִּשְׁכָּבוֹת וְהַמּוֹשָׁבוֹת וּכְלֵי חֶרֶס הַמֻּקָּפִין צָמִיד פָּתִיל, טְהוֹרִין". (פֶּרֶק ז' מִשְׁנָה ה').

וְנִשְׁאֶלֶת הַשְּׁאֵלָה, הֲרֵי יֵשׁ חֲשָׁשׁ שֶׁעַם הָאָרֶץ הַזֶּה זָב הוּא, וְאִם כֵּן הָיוּ צְרִיכִים לְטַמֵּא גַּם אֶת הַמִּשְׁכָּבוֹת וְהַמּוֹשָׁבוֹת. שֶׁהֲרֵי זָב מְטַמֵּא מִשְׁכָּב וּמוֹשָׁב.

הַתְּשׁוּבָה: אָכֵן הָיָה מָקוֹם לַחֲשֹׁשׁ לְכָךְ, אַךְ לֹא רָצוּ חֲכָמִים לְהַחְמִיר בָּזֶה, כִּי זוֹ גְּזֵרָה שֶׁאֵין הַצִּבּוּר יָכוֹל לַעֲמוֹד בָּהּ.

 

סגירת תפריט
דילוג לתוכן