למעלה מן הזמן:

בְּאֶחָד בִּשְׁבָט, רֹאשׁ הַשָּׁנָה לָאִילָן, כְּדִבְרֵי בֵית שַׁמַּאי. בֵּית הִלֵּל אוֹמְרִים, בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר בּוֹ.  ופירש רש"י וזל"ק : שכבר עבר רוב ימות הגשמים, שהוא זמן רביעה, ועלה השרף באילנות ונמצאו הפירות חונטים  מעתה. 

בספרי החסידות והמוסר ייחסו ליום זה חשיבות מיוחדת. מלבד שבו ביום הפריחה והלבלוב מגיעים לשיא השלמות. הרי האדם נמשל לעץ השדה וא"כ זהו הזמן שהאדם נמצא בפריחתו המושלמת להעמיק שורשים ולשלוח פארות שיצילו ויסככו על כל הסובבים. עת דודים היא זאת בה ימצא טעם טוב ומתוק בפירותיו שהבשילו הלא המה מעשי ידו ויצירותיו.

מן המפורסמות היא שביום מכובד זה תיקן לנו בעל 'הבני-יששכר' את תפילתו הנודעת על הכמיהה והכיסופים לאתרוג נאה ומתקבל. עיי"ש בספרו 'בני יששכר'. כך גם כאן דרשו דורשי רשימות שהאתרוג מכוון נגד הלב וזהו הזמן לרחוץ ולשטוף את ליבנו שיהיה נקי ומהודר משריטות ומ'בלעטלעך'. ויהיה בבחינת מהודר לברכה. 

 

וכך כותב בעל ה'בני-יששכר' בספרו הקדוש וזה לשונו:

"מה שקבלנו מאבותינו להתפלל בט"ו בשבט על אתרוג כשר ויפה ומהודר שיזמין ה' יתברך בעת המצטרך למצוה, כי הנה זה היום אשר עולה השרף באילנות, והוא כפי הזכות של כל אחד מישראל – הנה מה טוב ומה נעים שיתפלל האדם ביום ההוא ראשית יסוד הצמיחה, שיזמין לו ה' יתברך לעת המצטרך את הפרי עץ הדר. והנה תפילתו תעשה פירות".

יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ ה' אֱלֹקֵינוּ וֶאֱלֹקֵי אֲבוֹתֵינוּ שֶׁתְּבָרֵךְ כָּל אִילָנוֹת הָאֶתְרוֹג לְהוֹצִיא פֵּרוֹתֵיהֶם בְּעִתָּם וְיוֹצִיאוּ אֶתְרוֹגִים טוֹבִים יָפִים וּמְהֻדָּרִים וּנְקִיִּים מִכָּל מוּם וְלֹא יַעֲלֶה בָּהֶם חֲזָזִית, וְיִהְיוּ שְׁלֵמִים וְלֹא יִהְיֶה בָּהֶם שׁוּם חֶסְרוֹן וַאֲפִלּוּ עֲקִיצַת קוֹץ, וְיִהְיוּ מְצוּיִים לָנוּ וּלְכָל יִשְׂרָאֵל אַחֵינוּ בְּכָל מָקוֹם שֶׁהֵם, לְקַיֵּם בָּהּ מִצְוַת נְטִילָה עִם הַלּוּלָב בֶחָג הַסֻּכּוֹת שֶׁיָּבֹא עָלֵינוּ לְחָיַיִם טוֹבִים וּלְשָׁלוֹם כַּאֲשֶׁר צִוִּיתָנוּ בְּתוֹרָתְךָ ע"י מֹשֶׁה עַבְדְּךָ 'וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן פְּרִי עֵץ הָדָר כַּפּוֹת תְּמָרִים וַעֲנַף עֵץ עֲבוֹת'. וִיהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ ה' אֱלֹקֵינוּ וֶאֱלֹקֵי אֲבוֹתֵינוּ שֶׁתַּעַזְרֵנוּ וּתְסַיְּעֵנוּ לְקַיֵּם מִצְוָה זוֹ שֶׁל נְטִילַת לוּלָב וַהֲדַס וַעֲרָבָה וְאֶתְרוֹג כְּתִקּוּנָהּ בִּזְמַנָּהּ בַּחַג הַסֻּכּוֹת שֶׁיָּבֹא עָלֵינוּ לְיַמִּים טוֹבִים וּלְשָׁלוֹם בַּשִּׂמְחָה וּבְטוּב לֵב, וְתַזְמִין לָנוּ אֶתְרוֹג יָפֶה וּמְהֻדָּר וְשָׁלֵם וְכָשֵׁר כְּהִלְכָתוֹ.

וִיהִי רָצוֹן מִלִּפְנֵי ה' אֱלֹקֵינוּ וּלְקֵי אֲבוֹתֵינוּ שֶׁתְּבָרֵךְ כָּל מִינֵי הָאִילָנוֹת וְיוֹצִיאוּ פֵּרוֹתֵיהֶם בְּרִבּוּי שְׁמֵנִים וְטוֹבִים, וּתְבָרֵךְ כָּל הַגְּפָנִים שֶׁיּוֹצִיא עֲנָבִים הַרְבֵּה שְׁמָנִים וְטוֹבִים כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה הַיַּיִן הַיּוֹצֵא מֵהֶם מָצוּי לְרֹב לְכָל עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל לְקַיֵּם בּוֹ מִצְוַת קִדּוּשׁ וּמִצְוַת הַבְדָּלָה בְּשַׁבָּתוֹת וּבַיָּמִים טוֹבִים, וְיִתְקַיֵּם בָּנוּ וּבְכָל יִשְׂרָאֵל אָחִינוּ מִקְרָא שֶׁכָּתוּב "לֵךְ אֱכֹל בַּשִּׂמְחָה לַחַמְךָ וְשֶׁתֵּה בְּלֵב טוֹב יֵינְךָ כִּי כְּבָר רָצָה אֱלֹקִים אֶת מַעֲשֶׂיךָ" בָּאתִי לְגַנִּי אֲחוֹתִי כַּלָּה אָרִיתִי מוֹרִי עִם בְּשָׁמַי אָכַלְתִּי יַעֲרִי עִם דִּבְשִׁי שָׁתִיתִי יֵינִי עִם חֲלָבִי, אִכְלוּ רֵעִים שְׁתוּ וְשִׂכְרוּ דּוֹדִים (שה"ש, ה' א').
יִהְיוּ לְרָצוֹן אִמְרִי פִּי וְהֶגְיוֹן לִבִּי לְפָנֶיךָ ה' צוּרִי וְגוֹאֲלִי

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.