בתשרי שנת ת"ש (ספטמבר 1939) 

נכבשה ונרמסה וורשה תחת שרשראות המשוריינים והטנקים הגרמניים, הצבא הנאצי הביס שוק על ירך את הצבא הפולני שבא לבלום אותו כאשר הוא מצויד בסוסים אבירים שנהדפו ללא קושי.          

וורשה הייתה נתונה למצור מתמשך, ומיד בכניסת גייסות הפלישה הופעלו שורה ארוכה של חוקי יסוד הכוללים:

  1. סימון יהודים בתו ובסימן היכר.
  2. הפקעת רכוש יהודים.
  3. עבודות כפיה של יהודים למען המאמץ המלחמתי.

 

בתשרי שנת תש"א (אוקטובר 1940)

הכריזו הנאצים על סגירתם וכליאתם של יהודי וורשה לתוך מחיצות הגטו, אשר אל תוכו דחקו עוד ועוד יהודים ממגוון קהילות מרחבי פולין הכבושה. כך שבזמן קצר למאוד (חצי שנה) התרכזו בגטו יותר מחצי מיליון יהודים.

 

בחודש אב תש"ב  (יולי 1942)

הונפק צו המורה לחסל את גטו וורשה ותוך חודשיים הועברו ברכבות יותר מ-300 אלף יהודים אל 'אזורי-המזרח' שם הוקמו מחנות השמדה נודעים לשמצה מרבית המגורשים נשלחים בעיקר אל תאי הגזים במחנה טרבלינקה.

 

בחודש חשון שנת תש"ג (אוקטובר 1942)

הוקמה בין כותלי הגטו פועלה מחתרתית נרחבת בשם 'ארגון יהודי לוחם' שעלה בידו להשיג קומץ כלי נשק והחלו לרקום התארגנות למרד הגדול .

 

ערב פסח שנת תש"ג  (18 באפריל 1943)

פרץ המרד שנודע בשמו המלא "מרד גטו וורשה"  מרד שנועד לכישלון חרוץ עוד בטרם התחיל.  החשבון היה פשוט: מארגני המרד סיפקו נשק לכמה מאות יהודים כאשר בתוך הגט נמצאים 50,000 אנשים חשופים לקרב ללא אמצעי לחימה ברשותם.

בחודש ניסן –תחילת אייר (תש"ג (אפריל- מאי 1943)

הוצת הגטו על כרעיו וקרבו, הנאצים השליכו אש בכל. השריפה והגז שהזרימו הנאצים בתעלות הביוב הותירו אחריהם תלי חרבות והרס מוחלט בנפש ובממון.

בטבת תש"ה (ינואר 1945)

הצבא הנאצי החל לסגת והצבא האדום כבש את וורשה התקבצו כ-200 יהודים ששרדו את השמדת הגטו ויצאו מתוך מחבואים וממרתפים מאולתרים וממקומות מסתור שהעניקו להם פולניים אזרחי המקום.

 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.