מים מעטים לא יכלו לכבות את אהבה

מסכת עירובין היא מהמסכתות היותר מרכבות וקשות. הלכות עירובין הם הלכות חמורות הנידונים במסכת בסוגיות ארוכות המתלבנות בה היטב הדק היטב. אך גם דברי האגדה שבה חמורים וקשים להבנה ולא רק בסוד הדברים הכמוסים ומקופלים בתוך דברי האגדות של חז"ל, אלא גם בפשטות הדברים, ההבנה דורשת איחזה פעוטה במשנת עשייתם של איתני עולם הלא המה התנאים והאמוריים הקדושים שבדידים הווה עובדא.

דוגמה לכך:

מעשה ברבי עקיבא שהיה חבוש בבית אסורים… ובכל יום וים מכנסין לו מים במדה…אמרו לו (רבי עקיבא) תן לי מים שאטול ידי, אמרו לו (תלמידו ר"י הגרסי), לשתות אין מגעין ליטול ידיך מגעין  אמר לו (רבי עקיבא) מוטב אמות מיתת עצמי ולא אעבור על דעת חברי.

מעשה אבות סימן לבנים, ופרט בשנות הזעם, דווקא שם תחת אימה וסכנה יהודים קדושים זכו ללכת בדרכי אבותם הרוחניים והעפילו לפסגות תמירים, שם קיימו בנפשם מתי יגיעו מעשי למעשי אבותי… ואכן, הם הגיעו לנגיעה של ממש במעשה אבותם.

הרב הגאון אוד מוצל מאש רבי מנשה קליין אב"ד  קהילת אונגוואר

 וראש   ישיבת בית שערים  בברוקלין מתעד תיעוד מרטיט בחוברת מאלפת על שנות הזעם- שם הוא מספר אודות אביו הרב רבי אליעזר זאב הי"ד רב בעיירה בארליווה:

היה זה שהעמיסו אתונו דחופים ודחוקים אל תוכי קרנות רכבת המסע, בואנו אושוויץ. הנסיעה הייתה מפרכת וקשה מנשוא, הילדים הרכים צעקו הצילו! מים! מים! ואין לאל ידינו להושיע אותם ואת עצמינו. באחד המקומות נעצרה הרכבת והגישו לנו דליים של מים בכמות מצומצמת. החטיפות היו עצמות כולם רצו לשרוד וכל טיפת מים הייתה לדבר שהנשמה תלויה בו.

במאמצים מרובים עלה בידי להביא לאביו הקדוש מעט מים למען ירווה את צימאונו

והנה דבר פלא ראו עיני, אאמו"ר לקח את מעט המים ונטל את ידו לסרוגים ימין שמאל ימין שמאל

אנשים שראו זאת שפשפו את עיניהם בתדהמה גלויה – מדוע אתה לא חס על חייך  זעקו לעברו פיקוח נפש דוחה את כל התורה כולה ???–

אך אבי לא שת לבו פניו היו להבים היה נדמה שרווח לו על כך שזכה לקדש  ולטהר עצמו בסילודין ברגעים האחרונים לפני שמסר את נפשו על קידוש השם.   

ארץ אל תכסי דמם.

סגירת תפריט
דילוג לתוכן