משולחנו של עורך:

הַבָּרוֹן רוֹטְשִׁילְד, וְהַקוֹמְבִּינָה…

מי מֵאִתָּנוּ לֹא שָׁמַע עַל הַבָּרוֹן רוֹטְשִׁילְד – אֶחָד מִגְּדוֹלֵי הַנְּגִידִים וְהַנְּדִיבִים בְּכָל תּוֹלְדוֹת הָעָם הַיְּהוּדִי?

בְּהֶקְשֵׁר אֵלָיו מְסֻפָּר סִפּוּר נֶחְמָד שֶׁמִּמֶּנּוּ נִתָּן לְהָפִיק לֶקַח טוֹב:

בְּאַחַד הַיָּמִים נִכְנַס נוֹכֵל אֶל אֶחָד מִסְנִיפָיו הָרַבִּים שֶׁל "בַּנְק רוֹטְשִׁילְד", וְהִצִּיג בִּפְנֵי הַבַּנְקַאי הַמְחָאָה עַל סַךְ מִלְיוֹן דּוֹלָר, כַּאֲשֶׁר מִי שֶׁהָיָה חָתוּם עַל הַהַמְחָאָה הָיָה לֹא אַחֵר מֵאֲשֶׁר הַבָּרוֹן רוֹטְשִׁילְד בִּכְבוֹדוֹ וּבְעַצְמוֹ.

הַבַּנְקַאי לֹא רָצָה לָתֵת סְכוּם עָצוּם שֶׁכָּזֶה לְלֹא אִשּׁוּר מִבַּעַל הַבַּנְק בְּעַצְמוֹ. מִשֶּׁכָּךְ, נִכְנַס אֶל הַבָּרוֹן רוֹטְשִׁילְד וְהִצִּיג בְּפָנָיו אֶת הַצֶ'ק שֶׁהָיָה חָתוּם בִּשְׁמוֹ.

הַבָּרוֹן הִתְפַּלֵּא מְאֹד, שֶׁכֵּן יָדַע בְּאֹפֶן בָּרוּר שֶׁהוּא מֵעוֹלָם לֹא חָתַם עַל כָּזֶה צֵ'ק.

"הוּא זַיְפָן וְנוֹכֵל!" – פָּסַק הַבָּרוֹן בְּהֶחְלֵטִיּוּת.

כִּשְׁמֹעַ הַפָּקִיד אֶת דִּבְרֵי הַבָּרוֹן, רָצָה לִקְרֹא לַשּׁוֹמְרִים שֶׁיִּתְפְּסוּ מִיַּד אֶת הַזַּיְפָן וְיִמְסְרוּהוּ לַמִּשְׁטָרָה. אֶלָּא שֶׁהַבָּרוֹן עָצַר בַּעֲדוֹ. הוּא הוֹרָה לַבַּנְקַאי לָתֵת אֶת מְלֹא הַכֶּסֶף לַנּוֹכֵל, וְכַאֲשֶׁר יֵצֵא הַלָּה מִפֶּתַח הַבַּנְק, יַזְעִיק אֶת הַשּׁוֹמְרִים שֶׁיִּתְפְּסוּ אוֹתוֹ וְיַסְגִּירוּהוּ לַמִּשְׁטָרָה.

הַבַּנְקַאי לֹא הֵבִין אֶת הֵלֶךְ רוּחוֹ שֶׁל הַבָּרוֹן: "וְכִי לָמָּה לֹא לִלְכֹּד אֶת הַזַּיְפָן מִיָּדִית? מַדּוּעַ לָקַחַת סִכּוּן וְלוּ הַקָּטָן בְּיוֹתֵר שֶׁיַּצְלִיחַ הַבַּרְנָשׁ לְהִמָּלֵט עִם הַכֶּסֶף?" – שָׁאַל בִּתְמִיהָה.

הַבָּרוֹן שָׁמַע אֶת תְּמִיהָתוֹ שֶׁל הַפָּקִיד וְהִסְבִּיר: "אִם נִלְכַּד אוֹתוֹ כָּעֵת, יְכוֹלִים הָאֲנָשִׁים הַנּוֹכְחִים בַּבַּנְק לַחְשֹׁב שֶׁאָמְנָם הָאִישׁ הַזֶּה הוּא נוֹכֵל, אַךְ בַּבַּנְק אֵין מִלְיוֹן דּוֹלָר מְזֻמָּנִים לָתֵת לְמִי שֶׁיִּדְרֹשׁ אֶת כַּסְפּוֹ. לְפִיכָךְ, עָדִיף בְּעֵינַי לָתֵת לָאִישׁ אֶת הַסְּכוּם כֻּלּוֹ כְּדֵי שֶׁיִּרְאוּ הָאֲנָשִׁים שֶׁיֵּשׁ כָּזֶה סְכוּם בִּרְשׁוּת הַבַּנְק, וּלְאַחַר מִכֵּן לִתְפֹּס אֶת הַנּוֹכֵל וְלָשִׁים אוֹתוֹ בְּמָקוֹם הַמְּיֹעָד לוֹ…".

***

יֶשְׁנָהּ שְׁאֵלָה מְעַנְיֶנֶת:

הֲרֵי הַקָבָּ"ה הוּא אֱמֶת וּשְׁמוֹ אֱמֶת. מַדּוּעַ אִם כֵּן הוּא נוֹתֵן לַכּוֹפְרִים וְלָאֶפִּיקוֹרְסִים שָׁנִים לְהַשְׁמִיעַ אֶת דַּעְתָּם הַכּוֹזֶבֶת וְהַשִּׁקְרִית?

הַסִּפּוּר שֶׁלְּפָנֵינוּ מַבְהִיר אֶת עִנְיַן הָאֱמוּנָה בְּאֹפֶן נִפְלָא. הַסִּבָּה שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ אֵינֶנּוּ מַשְׁמִיד אֶת הַכּוֹפְרִים מִיַּד, טֶרֶם יַצְלִיחוּ לְהָפִיץ אֶת מִשְׁנָתָם הַכּוֹזֶבֶת, תִּתָּכֵן לִפְעָמִים מֵאוֹתוֹ הַטַּעַם. כְּדֵי שֶׁלֹּא יַחְשְׁבוּ חֲלוּשֵׁי הַדַּעַת וּמְבֻלְבְּלֵי הַמַּחְשָׁבָה, שֶׁאֵין בְּכֹחַ הַשֵּׂכֶל לְהַסְבִּיר אֶת עִנְיַן הָאֱמוּנָה. מִשּׁוּם כָּךְ נוֹתֵן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לָאֶפִּיקוֹרְסִים לְהַשְׁמִיעַ אֶת תֵּאוֹרְיוֹתֵיהֶם הַמְּשֻׁנּוֹת, וְרַק לְאַחַר שֶׁיַּפְרִיכוּ אוֹתָן, אוֹ אָז יָבוֹא עִמָּם חֶשְׁבּוֹן…

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.