נאום הגבר שתום העין

נאום הגבר שתום העין

תבלין לשבת:

פרשת בלק

פרפראות הפרשה:

כִּי יָדַעְתִּי אֵת אֲשֶׁר תְּבָרֵךְ מְבֹרָךְ וַאֲשֶׁר תָּאֹר יוּאָר (כב, ו)

כתיב מבורך לשון עבר ובקללה כתיב יואר לשון עתיד, ונראה דבלעם לא היה בכוחו לברך ורק היה מברך מי שמבורך כבר כדי שיחשבו שגם ברכתו הועילה, אבל לקלל היה מסוגל וקללתו הייתה מועלת. (טעמא דקרא)

הִנֵּה בָרֵךְ לָקָחְתִּי וּבֵרֵךְ וְלֹא אֲשִׁיבֶנָּה (כג, כ)

דברי בלעם כאן סובבים על דבריו שלו עצמו 'תמות נפשי מות ישרים ותהי אחריתי כמוהו' אחרי שאיחל לעצמו שאחריתו תהא כאחרית עם ישראל, מעתה אין הוא יכול לקללם עוד משום שהוא מקלל את עצמו גם כן. כי בזה הרגע הוא מגרע מהברכה שבירך את עצמו. וזהו שאמר 'הנה ברך לקחתי' כבר לקחתי לי ברכה 'ולא אשיבנה' איני רוצה לחזור בי. (כתב סופר)

הִנֵּה עַם יָצָא מִמִּצְרַיִם הִנֵּה כִסָּה אֶת עֵין הָאָרֶץ (כה, ה)

רוצה לומר שעם ישראל הוא מובחר ומכובד מכל העמים, יש בכוח נשמתם להתעלות מעל הטבע והארציות. 'הנה כסה את עין הארץ' אין הם מביטים בארציות ובשטחיות מסירים הם את הקליפה החיצונית ובכל דבר ודבר מביטים אל הפנימיות שבו. (שפת אמת)

 

 

סגירת תפריט
דילוג לתוכן