נדר ושבועה ומה שבניהם

נדר ושבועה ומה שבניהם

תבלין לשבת:

פרשת מטות-מסעי

אִישׁ כִּי יִדֹּר נֶדֶר לַה' אוֹ הִשָּׁבַע שְׁבֻעָה (ל' ג')

הנה בנדר לשון התורה הוא 'נדר לה',  לעומת זאת בעניין השבועה כתיב ' 'השבע שבועה' ולא מוזכר לה'.  זאת משום שכבר לימדונו חז"ל שאדם שנודר שלא לשם מצוה, יש לו מצוה להישאל על הנדר. אולם בשבועה הדין אינו כן, ושאלה על השבועה נעשית רק באופנים נדירים ביותר. לכן כתוב 'כי ידור נדר לה' ' – היינו שנדר לדבר מצוה או השבע שבועה אפילו שאינה עבור מצוה 'לא יחל דברו', אך סתם נדר שאינו לה' יש מצוה להישאל עליו.  (רבנו הגאון ר"ש קלוגר זצ"ל)

 

וְלֹא תִקְחוּ כֹפֶר לְנֶפֶשׁ רֹצֵחַ אֲשֶׁר הוּא רָשָׁע לָמוּת (לה לא)

דין תורה הוא שהורג בשגגה גולה לעיר מקלט, אך במות הכהן הגדול כל הרוצחים בשגגה עוזבים את עיר מקלט ושבים לביתם. והנה בימי בית שני בעוונותינו הרבים היו מעמידים כהנים גדולים עבור כופר ובצע כסף. ובגמרא מובא שאותם כהנים לא היו מוציאים שנתם, וממילא רוצחי הנפש בשגגה היו עוזבים את עיר מקלט טרם ריצו בו את עונשם. וזהו הרמז בכתוב 'לא תקחו כופר לנפש רוצח' אל נא תקחו כהן גדול עבור כופר ותמנו איש שאינו ראוי לשמש בקודש. ועל ידי זה לא תגרמו לנפש רוצח לשוב לביתו טרם זמנו. (חתם סופר)

סגירת תפריט
דילוג לתוכן