סבל, תגר וילדון שובב…
ïïï

סבל, תגר וילדון שובב…

משולחנו של עורך:

סַבָּל, תַּגָּר וְיַלְדּוֹן שׁוֹבָב…

 

בְּעִיר אַחַת הִתְגּוֹרֵר רַב גָּדוֹל בַּתּוֹרָה. רַבִּים הָיוּ תַּלְמִידָיו, וְהוּא הֶחְדִּיר בָּהֶם בִּמְסִירוּת, תּוֹרָה וְיִרְאַת שָׁמַיִם.

בְּאֶחָד הַיָּמִים יָצָא הָרַב בְּלִוְיַת כַּמָּה מִתַּלְמִידָיו הַשּׁוּקָה.

הִגִּיעוּ אֶל הַשּׁוּק וְרָאוּ סַבָּלִים עֲצוּמֵי כּוֹחַ, נוֹשְׂאִים מַשָּׁאוֹת כְּבֵדִים אֶל הַדּוּכָנִים הַפְּזוּרִים בַּשּׁוּק.

"הַבִּיטוּ בַּסַּבָּלִים הַלָּלוּ" – אָמַר הָרַב – "מוּסָר גָּדוֹל יֵשׁ לִלְמֹד מֵהֶם. הֵם נוֹשְׂאִים מַשָּׂא כָּבֵד עַד שֶׁקּוֹמָתָם נִכְפֶּפֶת. כָּךְ הֵם עֲמֵלִים כָּל הַיּוֹם כֻּלּוֹ, וְאֶת עֲבוֹדָתָם הֵם עוֹשִׂים – בֵּין בַּקֹּר וּבֵין בַּחֹם, לֹא מְשַׁנֶּה מַה כֹּבֶד הַמַּשָּׂא וּלְאָן הֵם צְרִיכִים לַהֲבִיאוֹ".

הַתַּלְמִידִים הִבִּיטוּ בְּרַבָּם, וְהוּא הִמְשִׁיךְ: "גַּם אָנוּ, אַל לָנוּ לִבְחוֹל בְּשׁוּם מַאֲמָץ. חָלִילָה לָנוּ מִלְּהַרְפּוֹת מֵעֲמַל הַתּוֹרָה אַף לְרֶגַע אֶחָד…".

הִמְשִׁיכוּ הָרַב וְתַלְמִידָיו בְּטִיוּלָם, וְעָבְרוּ עַל יַד חֲנוּת גְּדוֹלָה. בַּעַל הַחֲנוּת הָיָה כֹּה שָׁקוּעַ בְּפִנְקַס הַחֶשְׁבּוֹנוֹת שֶׁלּוֹ, עַד שֶׁלֹּא שָׁם לֵב לַחֲבוּרָה שֶׁחָלְפָה בַּמָּקוֹם וְהִבִּיטָה בּוֹ. עַל הַשֻּׁלְחָן שֶׁלְּפָנָיו הָיְתָה מֻנַּחַת צַלַּחַת אֹכֶל, אוּלָם הוּא לֹא נָגַע בָּהּ כְּלָל. רֹאשׁוֹ הָיָה טָרוּד בְּחִשּׁוּבִים וְחֶשְׁבּוֹנוֹת.

הָרַב פָּנָה אֵלָיו וְשָׁאַל: "יוּכַל לוֹמַר לִי בְּבַקָּשָׁה, אֲדוֹנִי, מַדּוּעַ אֵינוֹ אוֹכֵל??"

הַסּוֹחֵר הֵרִים אֶת מַבָּטוֹ מִן הַפִּנְקָס וְהִמְהֵם: "כְּשָׁלֹשׁ שָׁעוֹת אֲנִי מְנַסֶּה לְהָבִין הֵיכָן יֵשׁ טָעוּת בַּחֶשְׁבּוֹנוֹת. חֲסֵרִים לִי שְׁנֵי זְהוּבִים תְּמִימִים…".

"רוֹאִים אַתֶּם תַּלְמִידַי הַיְּקָרִים?" – אָמַר הָרַב – "בַּעַל הַחֲנוּת הַזֶּה מְוַתֵּר עַל הַמָּזוֹן שֶׁלּוֹ עֲבוּר מַה? עֲבוּר שְׁנֵי זְהוּבִים. בִּשְׁבִילָם הוּא מִשְׁתּו‍ֹפֵף עַל פִּנְקָסוֹ כְּבָר שָׁלֹשׁ שָׁעוֹת…".

"אַף אָנוּ, כְּשֶׁאָנוּ עֲסוּקִים בְּסֻגְּיָה לִמּוּדִית, עָלֵינוּ לִשְׁקֹעַ בָּהּ בְּכָל מְאֹדֵנּוּ, עַד שֶׁלֹּא יְעַנְיְנוּ אוֹתָנוּ לֹא אֹכֶל וְלֹא שׁוּם דָּבָר אַחֵר. רַק שֶׁיָּבוֹא הַדָּבָר עַל הֶסְבֵּרוֹ הַיָּשָׁר וְהָרָאוּי. זֶהוּ עֲמַל הַתּוֹרָה הָאֲמִתִּי".

הָרַב וְהַתַּלְמִידִים הִמְשִׁיכוּ בְּמוֹרַד הַשּׁוּק. לְנֶגֶד עֵינֵיהֶם נִקְרְתָה חֲבוּרַת יְלָדִים עַלִּיזָה.

הַיְלָדִים הַשּׁוֹבָבִים הִשְׁתּוֹלְלוּ בִּמְתִיקוּת. הָיוּ שֶׁקָּפְצוּ בִּשְׁלוּלִית טוֹבְעָנִית וּמְלֻכְלֶכֶת לְהַחֲרִיד, וְהָיוּ שֶׁהִסְתַּפְּקוּ בְּהִתְפַּלְּשׁוּת בֶּעָפָר…

הַתַּלְמִידִים הִבִּיטוּ מִשְׁתָּאִים בַּיְּלָדִים הָרְטֻבִּים וְהַמְּאֻבָּקִים, וְהָרַב נָשָׁא אֶת מוּסַר הַהַשְׂכֵּל שֶׁלּוֹ: "רְאוּ אֶת הַיְלָדִים הַלָּלוּ. הֵם עוֹשִׂים מַה שֶּׁלִּבָּם חָפֵץ, מִתְלַכְלְכִים וּמִתְרַפְּשִׁים, וְאֵינָם מִתְבַּיְּשִׁים כְּלָל מֵהַמַּלְעִיגִים עֲלֵיהֶם. הֵם לֹא חוֹשְׁשִׁים מַה יַחְשְׁבוּ עֲלֵיהֶם, וְלֹא מְנַסִּים לְהַרְשִׁים אַף אֶחָד".

"עָלֵינוּ לִרְאוֹת וּלְהַפְנִים זֹאת בְּתוֹכֵנוּ. כַּאֲשֶׁר אָנוּ עוֹסְקִים בַּתּוֹרָה וּבַמִּצְווֹת, אַל לָנוּ לְהִתְבַּיֵּשׁ מִפְּנֵי הַמַּלְעִיגִים עָלֵינוּ בְּשׁוּם אֹפֶן. אֵינֶנּוּ צְרִיכִים לַחְשֹׁשׁ מִפְּנֵי אֵלּוּ שֶׁמַּחְלִישִׁים אֶת רוּחֵנוּ וְרוּחָנִיּוּתֵנוּ. אֶלָּא אֶת אֲשֶׁר צָרִיךְ לַעֲשׂוֹת, לְקַיֵּם אֶת הַמִּצְווֹת וְלַעֲשׂוֹת אֶת רְצוֹן ה' – נַעֲשֶׂה בְּשִׂמְחָה וּבְגַאֲוָה!"

סגירת תפריט
דילוג לתוכן