משולחנו של עורך:

הַ"מֶרְצֵדֶס" וְהַטֶּסְט…

הַתּוֹר הָיָה אָרךְֹ בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם. טוּר מְכוֹנִיּוֹת הִשְׂתָּרֵך מִחוּץ לְמִשְׂרַד הָרִשּׁוּי.
כֻּלּםָ בָּאוּ לְאוֹתָהּ מַטָּרָה. לְהַעֲבִיר אֶת רִכְבָּם "טֶסְט" – מִבְחַן הַכַּשְׁרוּת שֶׁל הָרֶכֶב וּתְקִינוּתוֹ.
בֵּין הַמְכוֹנִיּוֹת בָּלְטָה אַחַת. הָיָה זֶה רִכְבּוֹ שֶׁל שָׁאוּל, אִישׁ הָעֲסָקִים הֶעָשִׁיר וְהַגֵּאֶה.
לֹא הָיָה זֶה סְתָם רֶכֶב. הַמְּכוֹנִית הָיְתָה מֵאַחַד הַדְּגָמִים הַיְּקָרִים בְּיוֹתֵר שֶׁל חֶבְרַת "מֶרְצֵדֶס" הַיּוֹקְרָתִית. צִבְעָהּ שָׁחוֹר בּוֹהֵק, וְנוֹכְחוּתָהּ מְעוֹרֶרֶת קִנְאָה.
שָׁאוּל הִבִּיט סָבִיב וְנֶהֱנָה. סְבִיבוֹ נָסְעוּ רְכָבִים מִזָּנִים שׁוֹנִים, עַל פְּנֵי בַּעֲלֵי הָרְכָבִים כֻּלָּם נִכַּר הַמֶּתַח. יַעֲברֹ אוֹ לֹא יַעֲברֹ?! אוּלַי תִּמָּצֵא תַּקָּלָה בְּרִכְבָּם, וְיִפָּסֵל לִנְסִיעָה עַד לְתִקּוּן…
רַק שָׁאוּל הָיָה זָחוּחַ וְרָגוּעַ. רִכְבּוֹ כּהֹ מְיֻחָד וְיָקָר. אֵיךְ לֹא יַעֲבִירֵהוּ הַבּוֹחֵן?!
הִגּיִע תּוֹרוֹ. שָׁאוּל הִבִּיט בְּמַבָּט שַׁחְצָנִי עַל הַ"טֶּסְטֶר" הַגּוֹחֵן מִתַּחַת לַמְּכוֹנִית. הַלָּה בָּדַק פּהֹ, הִסְתַּכֵּל שָׁם, וְכַעֲבוֹר כַּמָּה דַּקּוֹת פָּנָה אֶל שָׁאוּל וּפָסַק: "לֹא עוֹבֵר"!
מַה אָמַרְתָּ?? – צָוַח שָׁאוּל כְּלֹא מֵבִין.
"מַה שֶׁשָּׁמַעְתָּ!! הָרֶכֶב שֶׁלְּךָ לֹא כָּשִׁיר. הַבְּלָמִים שְׁחוּקִים לַחֲלוּטִין!"
שָׁאוּל עֲדַיִן לֹא עִכֵּל אֶת הַבְּשׂוֹרָה. "אֲבָל זוֹ מֶרְצֶדֵס! זאֹת לֹא עוֹד אַחַת מֵהַטַּרַנְטֶעס שֶׁעָבְרוּ אֶצְלְךָ בַּשָּׁעָה הָאַחֲרוֹנָה?" – זָעַק עַל סַף בֶּכִי.
"תַּקשְׁיִב טוֹב, אֲדוֹנִי!" הֵשִׁיב לוֹ הַבּוֹחֵן קְצַר רוּחַ "גַּם אִם מְדֻבָּר בְּאוֹטוֹ שֶׁשָּׁוֶה מִלְיוֹן דּוֹלָר, אִם הַבְּלָמִים שְׁחוּקִים, אֲנִי לֹא מְאַשֵּׁר לוֹ לִנְסעַֹ עַל הַכְּבִישׁ. הוּא מְהַוֶּה סַכָּנָה גְּדוֹלָה לְהוֹלְכֵי הָרֶגֶל, לִרְכָבִים אֲחֵרִים, וְגַם לִבְעָלָיו הַנּוֹהֵג בּוֹ! לְעֻמַּת זאֹת, אִם הַמַּעֲרָכוֹת תְּקִינוֹת, שֶׁיִּהְיֶה זֶה הָרֶכֶב הֲכִי יָשָׁן וַהֲכִי זוֹל בָּעוֹלָם, אֲנִי אֶתֶּן לוֹ אִשּׁוּר לַעֲלוֹת עַל הַכְּבִישׁ"…

* * *

"עוֹלָם הָפוּךְ רָאִיתִי"! – תֵּאֵר אַחַד הָאֲמוֹרָאִים אֶת הַנַּעֲשָׂה בָּעוֹלָם הַבָּא – "עֶלְיוֹנִים לְמַטָּה וְתַחְתּוֹנִים למְַעלְהָ" כּלְוֹמַר:
מִי שֶׁבְּעוֹלָמֵנוּ, עוֹלַם הַשֶּׁקֶר וְהַחִיצוֹנִיּוּת, הוּא מָעֳרָךְ וּמְכֻבָּד – אֵין זֶה אוֹמֵר שֶׁבָּעוֹלָם הַבָּא הוּא יִהְיֶה חָשׁוּב. יִתָּכֵן שֶׁבִּכְלָל לֹא תִּהְיֶה לוֹ דְּרִיסַת רֶגֶל בְּגַן עֵדֶן. שָׁם, בְּבֵית דִּין שֶׁל מַעְלָה, לֹא יֵחָשֵׁב לִכְלוּם!
לעְמַֻּת זאֹת, הַרְבֵּה אֲנָשִׁים שֶׁבָּעוֹלָם הַזֶּה הֵם בְּזוּיִים וְלֹא מָעֳרָכִים, בָּעוֹלָם הַבָּא – עוֹלַם הָאֱמֶת וְהַצֶּדֶק, יִהְיוּ בְּפִסְגַּת הַכָּבוֹד, שָׁם יַעֲרִיכוּ אוֹתָם בֶּאֱמֶת, וְשָׁם יְקַבְּלוּ אֶת הַשָּׂכָר הָרָאוּי לָהֶם…

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.