משולחן העורך: 

וּמָאן דְּהוּא זְעֵיר הוּא רַב (זוה"ק)

מִדַּת הָעֲנָוָה יְקָרָה לִמְאֹד. גַּם בֵּין שְׁאַר הַמִּדּוֹת הַנֶּאֱצָלוֹת מִדַּת הָעֲנָוָה הִיא הַחֲשׁוּבָה שֶׁבָּהֶם. כִּלְשׁוֹן הַזָּהָב שֶׁל רַבּוֹתֵינוּ בַּתַּלְמוּד הַיְּרוּשַׁלְמִי "מַה שֶּׁעָשְׂתָה חָכְמָה עֲטָרָה לְרֹאשָׁהּ עָשְׂתָה עֲנָוָה עָקֵב לְסוּלְיָתָהּ. כִּי הִיא לִבְנַת הַיְּסוֹד שֶׁל בִּנְיַן הַמִּדּוֹת, עָלֶיהָ יוּכַל הָאָדָם לְהַשְׁתִּית אֶת יֶתֶר הַמִּדּוֹת וּלְכוֹנֵן קוֹמָתוֹ.

בִּזְמַן שֶׁבֵּית הַמִּקְדָּשׁ הָיָה קַיָּם וּשְׁכִינָה שָׁרְתָה בְּיִשְׂרָאֵל כָּל אִישׁ וְאִישׁ הָיָה מַעֲלֶה אֶל הַמִּקְדָּשׁ אֶת קָרְבַּן חַטָּאתוֹ אוֹ אֲשָׁמוֹ בִּכְדֵי לְכַפֵּר וּלְטַהֵר אֶת נַפְשׁוֹ. וּכְבָר כָּתְבוּ הַמְּפָרְשִׁים שֶׁהַכֹּהֵן הָיָה מְעוֹרֵר אֶת הָאָדָם הַחוֹטֵא בְּדִבְרֵי כִּבּוּשִׁין כִּי עָלָיו לְצַיֵּר בְּעֵינֵי רוּחוֹ שֶׁאֶת חֶלְבּוֹ וְדָמוֹ שֶׁלּוֹ הוּא מַקְרִיב וּמַסֶּכֶת הַיִּסּוּרִים שֶׁכָּעֵת פּוֹקֶדֶת אֶת הַקָּרְבָּן אֲמוּרָה הָיְתָה לָחוּל עָלָיו אַךְ הקב"ה בְּרֹב רַחֲמָיו הֵמִיר אֶת דִּינוֹ עַל גּוּף בְּהֵמָה חֵלֶף יִסּוּרָיו.

אֶת הַהַקֶּשֶׁר בֵּין קָרְבָּנוֹת לַעֲנָוָה אָנוּ יְכוֹלִים לִמְצֹא בְּדִבְרֵי הַגְּמָרָא הָאוֹמֶרֶת: כַּמָּה גְּדוֹלִים נְמוּכֵי הָרוּחַ. שֶׁבִּזְמַן שֶּׁבֵּית הַמִּקְדָּשׁ קַיָּם, אָדָם מַקְרִיב עוֹלָה – שְׂכַר עוֹלָה בְּיָדו‍ֹ. מִנְחָה, שְׂכַר מִנְחָה בְּיָדוֹ,
אֲבָל מִי שֶׁדַּעְתּוֹ שְׁפֵלָה עָלָיו, מַעֲלֶה עָלָיו הַכָּתוּב כְּאִלּוּ הִקְרִיב כָּל הַקָּרְבָּנוֹת כֻּלָּם, שֶׁנֶּאֱמַר (תְּהִלִּים נ"א): "זִבְחֵי אֱלֹקִים רוּחַ נִשְׁבָּרָה".

בִּמְרוּצַת הַדּוֹרוֹת מִעֲטוּ וְנִתְדַּלְדְּלוּ אַנְשֵׁי עֲנָוָה, וּכְבָר בְּסוֹף מַסֶּכֶת סוֹטָה סוֹבֶרֶת הַגְּמָרָא לֵאמֹר: מִשֶּׁמֵּת רַבִּי בָּטְלָה עֲנָוָה. וְכָתְבוּ בַּסְּפָרִים שֶׁ'בָּטְלָה' (עַיֵּן תוס' חוּלִין פד: ד"ה בזוגיתא) אֵינָהּ סוֹף פָּסוּק, אֶלָּא רוֹצֶה לוֹמַר שֶׁאֵינָם רַבִּים וּשְׁכִיחִים כ"כ אֲבָל בְּהֶחְלֵט יֶשְׁנָם. וְאָכֵן גַּם בִּזְמַנֵּינוּ נִמְצְאוּ וְנִמְצָאִים אַנְשֵׁי עֲנָוָה וּכְפִי שֶׁתָּעִיד הַמַּעֲשִׂיָּה הַיְּרוּשַׁלְמִית הַבָּאָה:

פַּעַם אַחַת הִתְבַּקֵּשׁ הָרַב דֹּב בֶּער אֶלִיעֶזְרו‍ֹב זַצַ"ל  לְשַׁמֵּשׁ וְלִפְסֹק בְּ"דִּין תּוֹרָה", בְּסִכְסוּךְ בֵּין שְׁנֵי אֲנָשִׁים.
שָׁמַע הָרַב אֶת טַעֲנוֹת שְׁנֵי הַצְּדָדִים, וּלְאַחַר מִכֵּן כָּתַב פְּסַק הֲלָכָה וּפֵרֵט אֶת הַנִּמּוּקִים לָהַחְלָטָה.
כְּתוֹצָאָה מִפְּסַק הַדִּין הַצַּד הַמַּפְסִיד בַּדִּין הֶחְצִיף פָּנִים כְּנֶגֶד הָרַב דֹּב בֶּער אֶלִיעֶזְרו‍ֹב זַצַ"ל, הָאִישׁ אַף הֵעֵז לְהִתְבַּטֵּא בְּבִטּוּיִים קָשִׁים בְּיוֹתֵר כְּלַפֵּי הָרַב.
אַךְ הָרַב הִבְלִיג עַל דִּבְרֵי הַהִתְחַצְּפוּת, וְשָׁתַק….
לְאַחַר מִכֵּן שָׁאַל אַחַד הָאֲנָשִׁים שֶׁהָיָה נוֹכֵחַ בְּעֵת הַדִּיּוּן וְכָאַב לוֹ מְאֹד הַדָּבָר, וּפָנָה אֶל הָרַב וְשָׁאַל מַדּוּעַ זֶה שָׁתַק?… הֲרֵי שָׁנוּ חֲזַ"ל שֶׁתַּלְמִיד חָכָם צָרִיךְ לִהְיוֹת עָנָיו וּשְׁפַל בֶּרֶךְ, אַךְ מִנֶּגֶד עָלָיו לְאַמֵּץ אֶחָד מִשְּׁמוֹנָה שֶׁבַּשְּׁמִינִית שֶׁל מִּדַּת הַגַּאֲוָה.
וּכְבוֹד הָרַב גַּם עַל מְעַט זֶה לֹא הִקְפִּיד?
הָרַב חִיֵּךְ, וְהֵשִׁיב בִּצְנִיעוּת:
"בִּנְעוּרַי לָמַדְתִּי בְּתַלְמוּד תּוֹרָה "עֵץ חַיִּים" בָּעִיר הָעַתִּיקָה. נוּ…וּמַה כְּבָר לִמְּדוּ אוֹתִי בְּ"עֵץ חַיִּים"? לִמְּדוּ אוֹתָנוּ חֻמָּשׁ עִם רַשִׁ"י, מִשְׁנָיוֹת, לָמַדְנוּ מְעַט גְּמָרָא…

אַךְ לֹא לִמְּדוּ אוֹתָנוּ חֶשְׁבּוֹן, וּלְפִיכָךְ אֵינֶנִּי יוֹדֵעַ לֶאֱמֹד כַּמָּה הִיא …. "שְׁמִינִית שֶׁבַּשְּׁמִינִית"…

 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.