עם קצפת או בלי?!
Waffle cone with four scoops of ice cream isolated on white

עם קצפת או בלי?!

משולחנו של עורך:

שִׁכְחָה זֶה רַע??

 

זֶלִיג וּוַרְדָּה הֵם לֹא מַה שֶּׁהָיוּ פַּעַם. בַּהֹוֶה הֵם זוּג זְקֵנִים נֶחְמָד, בָּא בַּיָּמִים וּשְׂבַע-מְאֹרָעוֹת.

עִם הַשָּׁנִים בָּאָה הַשִּׁכְחָה, וּבְמַהֲלַךְ הַזְּמַן גִּלּוּ כִּי לִשְׁנֵיהֶם יֶשְׁנָהּ בְּעָיַת זִכָּרוֹן לֹא פְּשׁוּטָה.

הֵם פָּנוּ לְרוֹפֵא. הַלָּה אָמַר לָהֶם כִּי הַדָּבָר טִבְעִי וְאַל לָהֶם לְהִלָּחֵם בְּזִקְנָתָם. "הַכֹּל בְּסֵדֶר אִתְּכֶם" – אָמַר – "אַךְ אִם בְּכָל זֹאת קָשֶׁה לָכֶם עִם הַשִּׁכְחָה, רִשְׁמוּ לְעַצְמְכֶם עַל דַּף כָּל מַה שֶׁאַתֶּם רוֹצִים לִזְכֹּר".

יוֹם אֶחָד יָשְׁבוּ הַשְּׁנַיִם בְּסָלוֹן בֵּיתָם, כְּשֶׁלְּפֶתַע פָּנְתָה וַרְדָּה לְבַעֲלָהּ וּבִקְּשָׁה: "זֶלִיג, אֶשְׂמַח אִם תָּבִיא לִי קְצָת גְּלִידָה מֵהַמְּקָרֵר".

"אֵין בְּעָיָה" – אָמַר זֶלִיג, וּפָנָה לַעֲשׂוֹת אֶת רְצוֹן אִשְׁתּוֹ.

"אָהּ" – עָצְרָה אוֹתוֹ וַרְדָּה – "תּוֹסִיף גַּם קְצָת קַצֶּפֶת מֵעַל הַגְּלִידָה".

"בְּסֵדֶר גָּמוּר" – הִמְהֵם זֶלִיג בִּצְרִידוּת, וְדִידָה לְעֵבֶר הַמִּטְבָּח.

רֶגַע לִפְנֵי שֶׁיָּצָא מִן הַחֶדֶר נִשְׁמַע קוֹלָהּ שֶׁל וַרְדָּה: "גַּם דֻּבְדְּבָן קָטָן בְּרֹאשׁ הַקַּצֶּפֶת לֹא יַזִּיק…".

זֶלִיג הִנְהֵן בְּרֹאשׁוֹ, אַךְ וַרְדָּה לֹא הִרְפְּתָה: "תִּרְשֹׁם אֶת זֶה עַל דַּף. אַחֶרֶת – תִּשְׁכַּח!".

"מַה פִּתְאוֹם אֶשְׁכַּח? זֶה עִנְיַן שֶׁל שָׁלֹשׁ דַּקּוֹת…".

זֶלִיג יָצָא מֵהַחֶדֶר, וְכַעֲבֹר כַּמָּה דַּקּוֹת חָזַר כְּשֶׁבְּיָדָיו מַגָּשׁ, וּבוֹ: חֲבִתָּה מַהְבִּילָה, כּוֹס קָפֶה וְכַף גְּבִינָה לְבַנְבַנָּה…

זֶה לֹא הָיָה בְּאַשְׁמָתוֹ. הוּא פָּשׁוּט — שָׁכַח…

וַרְדָּה הִסְתַּכְּלָה עָלָיו בְּמַבָּט לֹא מְרֻצֶּה.

"אָמַרְתִּי לְךָ לִרְשֹׁם, זֶלִיג! תִּרְאֶה מַה הֵבֵאתָ לִי, וַאֲנִי בִּכְלָל בִּקַּשְׁתִּי טוֹסְט!"…

 

אַחַת הַמַּתָּנוֹת הַטּוֹבוֹת בְּיוֹתֵר שֶׁנִּתְּנוּ לְאָדָם, הִיא הַשִּׁכְחָה. לוּלֵא הָיָה שׁוֹכֵחַ – לֹא הָיָה שׂוֹרֵד. חֲשָׁשׁוֹת מִן הֶעָבָר הָיוּ רוֹדְפִים אוֹתוֹ תָּדִיר, וְסִיּוּטֵי הָאֶתְמוֹל הָיוּ עוֹלִים בְּזִכְרוֹנוֹ כָּל הָעֵת וְטוֹרְדִים אֶת מְנוּחָתוֹ.

מִשּׁוּם כָּךְ טָבַע הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת הַשִּׁכְחָה. מְאֹרָעוֹת חַיָּיו שֶׁל הָאָדָם נִשְׁכָּחִים אַט אַט וּמָשִׁים מִזִּכְרוֹנוֹ, מְמִיסִים עִמָּם אֶת קְשָׁיֵי הֶעָבָר. כָּךְ נִשְׁאַר הָאָדָם אוֹפְּטִימִי וְטוֹב לֵב, וּמַצְלִיחַ לִשְׂמֹחַ, לִזְרֹחַ וּלְטַפֵּס הָלְאָה בְּמַעֲלֵה חַיָּיו.

אָז תּוֹדָה לַהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עַל חֶסֶד הַשִּׁכְחָה שֶׁרָקַח עֲבוּרֵנוּ, וְיַחַד עִם זֹאת – לֹא נִשְׁכַּח אֶת חֲסָדָיו עִמָּנוּ שֶׁבְּכָל יוֹם וּבְכָל עֵת…

 

סגירת תפריט

עצור!

סיום שישה סדרי משנה לפניך.

בעוד

ימים, מחזור הלימוד מסתיים

דילוג לתוכן