משולחנו של עורך:

מִבְחַן הַתַּרְנְגוֹל…

 

זַלְמֶלֶ'ה פָּקַח אֶת עֵינָיו מְאֻחָר בַּבֹּקֶר. הוּא הֵצִיץ בַּשָּׁעוֹן. הַשָּׁעָה הָיְתָה 9:00.

"כֵּיצַד לֹא הִתְעוֹרַרְתִּי מִקִּרְקוּר תַּרְנְגוֹלִי הַנֶּאֱמָן?" – תָּמַהּ לְעַצְמוֹ. – "בְּעֶצֶם, הֵיכָן הוּא בֶּאֱמֶת?"

זַלְמֶלֶ'ה הִבִּיט סָבִיב וְלֹא רָאָה אוֹתוֹ. יָצָא לֶחָצֵר, תָּר בְּעֵינָיו אַחַר תַּרְנְגוֹלוֹ הֶחָבִיב, אַךְ הוּא לֹא הָיָה גַּם שָׁם.

לְפֶתַע נִשְׁמַע קוֹל קִרְקוּר עָז. זַלְמֶלֶ'ה נִסָּה לְזַהוֹת מֵאֵיזֶה כִּוּוּן הִגִּיעַ הַקּוֹל הַמֻּכָּר, וְאָז נִשְׁמַע "קוּקוּרִיקוּ" נוֹסָף. עַכְשָיו קָלַט מֵהֵיכָן בּוֹקֵעַ הַקּוֹל. הַתַּרְנְגוֹל הָאָהוּב נִמְצָא בַּבַּיִת שֶׁל שְׁכֵנוֹ לֵייבְּל.

דְּפִיקוֹת נִשְׁמְעוּ עַל דֶּלֶת בֵּיתוֹ שֶׁל לֵייבְּל. זַלְמֶלֶ'ה עָמַד בַּפֶּתַח. כְּשֶׁנִפְתְּחָה הַדֶּלֶת נִגְלָה לְעֵינָיו מַחֲזֶה מְקו‍ֹמֵם. תַּרְנְגוֹלוֹ סְמוּק-הַכַּרְבֹּלֶת הָיָה כָּבוּל לְרַגְלֵי הַמִּטָּה שֶׁנִּצֶּבֶת הָיְתָה בְּמֶרְכַּז סָלוֹן בֵּיתוֹ שֶׁל לֵייבְּל.

"מָה הַתַּרְנְגוֹל שֶׁלִּי עוֹשֶׂה אֶצְלְךָ? וְעוֹד קָשׁוּר??" – שָׁאַג זַלְמֶלֶ'ה עַל לֵייבְּל, שֶׁהֵגִיחַ בְּאוֹתָהּ הַעֵת מֵאַחַד הַחֲדָרִים.

"הוּא שֶׁלִּי…" – הִצְטַדֵּק הַשָּׁכֵן בְּנַכְלוּלִיּוּת. "קָנִיתִי אוֹתוֹ לֹא מִזְּמַן, וְהוּא מְשַׁמְּשֵׁנִי כְּבָר זְמַן רַב…"

"שַׁקְרָן!" – זָעַק זַלְמֶלֶ'ה בְּגָרוֹן נִחַר – "הַחְזֵר מִיַּד אֶת הַגְּזֵלָה!". אַךְ לֵייבְּל נוֹתַר בְּשֶׁלוֹ וּבְשַׁלְוָתוֹ.

בְּלֵית בְּרֵירָה, אָץ רָץ זַלְמֶלֶ'ה אֶל רַב הָעֲיָרָה, וְסִפֵּר לוֹ אֶת דְּבַר הַמַּעֲשֶׂה. כְּשׁוֹמְעוֹ זֹאת, מִהֵר הָרַב לִקְרֹא אֵלָיו אֶת לֵייבְּל.

לֵייבְּל נִכְנַס אֶל הַחֶדֶר, וְכִרְאוֹתוֹ אֶת שְׁכֵנוֹ הַנִּזְעָם, הֵבִין לְשֵׁם מַה נִקְרָא אֶל הָרַב.

הָרַב פָּנָה אֶל לֵייבְּל וְאָמַר: "הֵבַנְתִּי מִזַּלְמֶלֶ'ה שֶׁיֵּשׁ בֵּינֵיכֶם רִיב. הוּא טוֹעֵן שֶׁהַתַּרְנְגוֹל שֶׁבְּבֵיתְךָ כָּרֶגַע הוּא שֶׁלּוֹ, וְאַתָּה גָּנַבְתָּ אוֹתוֹ מֵעִמּוֹ בְּטַעֲנָה שֶׁקָּנִיתָ אוֹתוֹ מִזֶּה זְמַן רַב. מִכָּךְ אֲנִי מַסִּיק, שֶׁטַּעֲנָתְךָ הִיא, שֶׁזַּלְמֶלֶ'ה נִטְפַּל אֵלֶיךָ לְחִנָּם, וּמְנַסֶּה לְהוֹצִיא מֵרְשׁוּתְךָ בְּרַמָּאוּת אֶת תַּרְנְגוֹלְךָ הָאִישִׁי. וּבְכֵן, יֵשׁ לִי רַעְיוֹן כֵּיצַד לְבָרֵר שֶׁל מִי הַתַּרְנְגוֹל בֶּאֱמֶת…"

הַמֶּתַח נִכַּר בָּאֲוִיר, וְהָרַב הִמְשִׁיךְ: "פָּשׁוּט מְאֹד, אָנוּ נְשַׁחְרֵר אֶת הַתַּרְנְגוֹל מִכְּבָלַיו, וְנִרְאֶה: אִם יִשָּׁאֵר בְּבֵיתוֹ שֶׁל לֵייבְּל – אוֹת הוּא כִּי שֶׁקֶר בְּפִי זַלְמֶלֶ'ה, וּבְחֻצְפָּה נִסָּה לְהוֹצִיאוֹ מִבְּעָלָיו. אַךְ אִם יְמַהֵר הַתַּרְנְגוֹל לָלֶכֶת אֶל בֵּיתוֹ שֶׁל זַלְמֶלֶ'ה – יִוָּכַח בְּבֵרוּר שֶׁהַצֶּדֶק עִמּוֹ, וְלֵייבְּל הוּא שֶׁחָמַד אוֹתוֹ בְּעַזּוּת פָּנִים…

זַלְמֶלֶ'ה צָהַל. בָּטוּחַ הָיָה שֶׁתַּרְנְגוֹלוֹ הַנֶּאֱמָן יְמַהֵר לַחֲזוֹר אֶל בֵּיתוֹ מִיַּד כְּשֶׁיֻּתַּר מֵחֲבָלָיו. לֵייבְּל, לְעֻמָּתוֹ, הֵגִיב קְצָת אַחֶרֶת: "לֹא. מָה פִּתְאוֹם! בִּשְׁבִיל מַה?! לֹא צָרִיךְ!".

לֹא עָזְרוּ כָּל מְחָאוֹתָיו. הַתַּרְנְגוֹל הֻתַּר וְשֻׁחְרַר, וְאָץ רָץ אֶל בֵּיתוֹ שֶׁל זַלְמֶלֶ'ה אֲדוֹנָיו.

* * *

"אֲנִי עַבְדְּךָ בֶּן אֲמָתֶךָ" – אוֹמֵר הַיְּהוּדִי בְּכָל רֹאשׁ חֹדֶשׁ בִּתְפִילַת הַהַלֵּל. רְצוֹנִי לַעֲבֹד אוֹתְךָ, אַבָּא שֶׁבַּשָּׁמַיִם, לִהְיוֹת מְשֻׁעְבָּד לְךָ וְלַעֲשׂוֹת אֶת רְצוֹנְךָ. דָּבָר זֶה יִוָּכַח וְיִתְבָּרֵר מִיַּד כְּשֶׁ"פִּתַּחְתָּ לְמוֹסֵרָי". כַּאֲשֶׁר תִּפְתַּח אֶת מוֹסְרוֹת הַיֵּצֶר הָרַע שֶׁבְּקִרְבִּי וְתָסִיר אֶת הַמִּכְשׁוֹלִים שֶׁמּוֹנְעִים מִמֶּנִּי לְקַיֵּם אֶת רְצוֹנְךָ, תִּרְאֶה שֶׁאָרוּץ הַיְשֵׁר אֵלֶיךָ, רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, וְאֵקָּשֵׁר אֵלֶיךָ בַּעֲבוֹתוֹת שֶׁל אַהֲבָה…

 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.