קינה דומעת מאת אוד מוצל מאש הרב הגאון רבי מנשה קליין (הקטן) זצוק"ל

קינה דומעת מאת אוד מוצל מאש הרב הגאון רבי מנשה קליין (הקטן) זצוק"ל

 

אני הגבר

אני הגבר, ראה שבר, מרורים הרווני במסגר מסוגר, ובקרבי כל אבר מפרפר

תרד עיני דמעות, כל היום בלי הפוגות, כפלגי מים מנשף ועד עפר

בראש כל חוצות, ועל ההר ים וגבעות, אשא נהי וקינה אעורר

ש בר בת עמי, חורבן בית ישראל העולמי אבכה כמאבל ולא כמשורר

גם כי אזעק ואשוע, על אבדון הורי אחי ורעי, כל היום תמרורים

רוב יגוני וצערי, על חשכ ת שמשי ואורי, בלב טמונים נשארים

דברים כי אחדל, כאבי עוד יגדל, א ה א איך נפלו הגבורים

קהלות קדושות מישראל, בקריאת שמע ישראל, ע״י היטלער והנאצים הארורים

הרגו מהם רבבי רבבות, שרפו גופם בקרימאטאריות, ומאש אוכלה לחיים נשארתי

צמתו במחנה קאנצענטריישאן חיי, ויורו בי חיצי אויבי, הן אמרתי נגזרתי

ומכבשוני אש, אוד מוצל מאש, להעד על עדתי נצלתי

פראים, קברו ושרפו מהם חיים, הרגו וצלבו השריים, ואומרים און לא פעלתי

זדון לב הנאצים, נוסף על כל המנאצים, המה מקור הרשע

עד אני לכל אומיא, בחיא ובתר חיא, עונותם גדלו על כל פשע

חמס גזול שוד, רצוח בלי שפוט, תלוי ושרוף ואין לא-ל מושיע

סמי גז כביכול במרחצאות, ואכזריות ומיתות משונות, לעם ישראל נושע

טהורי לב, נטרפו כארי וכזאב, נפשי עדין ורוחות קדושה

נשים צדקניות, אבות ואמהות רחמניות, צדיק ועניו חסידה ופרושה

יונקי שדים, שרפום עדי חיים, בחורים ובתולות איש ואשה

מלאו ימיהם, פתאום בא קציהם, אויה לי ממלכות הרשעה

כלות וחתנים, מבושמות ומלבשות שנים, ישבו על המשבר כיולדות

לענה וראש, לעם הנבחר מראש, שפכו דמם כזבחים ועולות

לומדי תורה, ביראה טהורה, עם הבל פיהם של תינוקות

כהנה וכהנה, הוסיפו בני עולה, ארזי הלבנון להרוג ולכרות

מרנן ורבנן גאונים, אדמורי״ם צדיקים קדושים וחסידים, מלאו מהם כבשונים

ידו פרש צר בית ישראל ח״ו להפר, ולהמית אבות על בני

סגירת תפריט
דילוג לתוכן