קריאה האחרונה למסע הסיום

קריאה האחרונה למסע הסיום

משולחנו של עורך:

זמן קהילה לכל – לקראת סדר טהרות

אין מזרזין אלא למזורזין.

היה זה יומו הראשון בכולל לאברכים מצוינים. לאור הימים המרגשים האחרונים זהו בהחלט יום מרגש בפני עצמו, בוקר ראשון בו המשמעת העצמית לוקחת את המושכות לידיים למהר או שמא להאט, להתקדם או לעצור. והנה כדרכם של התחלות שלא באות בקלות, הצפוי והמצוי שוב נפגשו, ומיודעינו איחר לכולל בדקה אחת תמימה. צעד קטן לאברך הטרי ומיד נתקל במבטו של ראש הכולל שעתה סיים לסמן בעט אדומה את טופס הנוכחות. בבקשה אל תדקדק איתי כל כך הרי איחרתי בסך הכול בדקה, ניסה האברך לייצב את תרוצו הרעוע. הראש כולל חייך קלות כמי ששמע את התירוץ המשומש הזה אינספור פעמים. ואז השיב לאברך, אני בכלל לא נוהג לדקדק בזמנים, ההפך הגמור, אני מאוד גמיש, מבחינתי אתה יכול לבוא לכולל רבע שעה או חצי שעה קודם הזמן!

ניצול הזמן הוא עניין גדול בפני עצמו אך ראשית חכמה היא לדעת לסדר אותו בצורה הנכונה. הזמן הוא הכלי החשוב ביותר שניתן למשמורת אצל האדם, בתוכי הזמן הוא יפקיד את היקר לו מכול, את לימוד התורה שלו, את עתות התפילה, שבתות וימים טובים מצוות וגמילות חסדים כולם כפופים למגבלות הזמן. גם לשיגרא דלישנא ש'זמן שווה כסף' כולא עלמא מודים מי בגלוי מי בסתר שהזמן יקר הוא לאין ערוך, הזמן הוא החיים עצמם. אם נעצור רגע ונביט על סדר היום שלנו נראה שאת הדברים החשובים לנו באמת אנו עושים בנחת וביישוב הדעת כאילו הזמן עצר מלכת. לעומת זאת הדברים שאמורים להיות חשובים יותר אנו עושים אותם בזריזות הניכרת לעין, אנו מנסים לדחוס אותם לזמן מוקצב מראש שהולך ומתקצר לעיתים קרובות.

את פרדוקס הזמן מול הקיף המטלות אנו מוצאים כבר בדברי התנא הקדוש רבי טרפון הגורס במשנה באבות היום קצר והמלאכה מרובה, והפועלים עצלים, והשכר מרובה, ובעל הבית דוחק. והנה את הנמשל הנוקב והמתבקש על דברי התנא אנו מוצאים בפירוש הרמב"ם וכה הוא כותב בלשונו הזהב: זה משל לקוצר השנים ורוב החכמות ועצלות בני אדם לבקשה עם רוב השכר עליהם ועם רוב התראות התורה ואזהרותיה לבקש חכמה וללמוד.   

סיכום ביניים: במדידת הזמן מול המלאכה, המלאכה מרובה יותר, על כן צריכים להחליט את מה אנו עושים ועל מה מוותרים. הוויתור לא בהכרח צריך להיות גדול, אולי ההפך, את ערכו הסגולי של הזמן נמצא דווקא בזמנים הקטנים.

דוגמא אישית:

האכסניה שלנו 'המשנה היומית' הרעיון שלקח את המושג דף היומי צעד אחד קדימה. סדר הלימוד של המשנה היומית הוא בעצם מעין צומת מרכזית המנווטת כל אחד ואחד אל היעד הנכסף של קביעת עיתים לתורה מי בסדר יום ולו"ז צפוף ומי ביכולת התמדה :

ראש וראשון הוא בקביעת יעדים נוחים (ריאליים) לכל אחד ואחד, ב' משניות ליום הוא בהחלט דבר בר השגה. שנית, ההתקדמות המוחשית שנותנת מוטיבציה וסיפוק בסיום מסכת משניות פעם בחודש ולפעמים יותר. דבר נוסף וחשוב הוא שהלימוד נעשה ונקנה בחבורה, קרי: רבבות יהודים בארץ הקודש ובתפוצות ע"י שיעורים יומיים ברחבי העולם, יומני לימוד, תזכורות יומיומיות, מבחנים ועלונים על החומר הנלמד, קו קולי לשיעורים, הגרלות וכינוסים – אלה ועוד הם חלק ממארג שנותן גב וחיות להיות שותף במשהו גדול. ולסיום, הוא הדבר בו פתחנו אותו וויתור קטן או יותר נכון ניצול הזמן. במסגרת תכנית הלימוד של 'קביעותא'  בכמה דקות בודדות ביום כל אחד בכל מקום ובכל זמן – כולנו יכולים לקנות קניין נצחי של קביעת עיתים לתורה בתוכנית מסודרת ועקבית.

אנו עומדים לקראת תחילת לימוד של סדר טהרות. זהו הסדר האחרון לקראת הסיום המרגש של שישה סדרי המשנה. תחילת לימוד סדר טהרות הוא פרק זמן חשוב ביותר בלימוד המשנה היומית שנוגע אם במעט אם ברב בלבת הרעיון של תקנת לימוד המשנה היומית. כמפורסם, קובעי עיתים בלימוד הדף היומי עוסקים הם בְּיֶתֶר סדרי הש"ס כגון מועד נשים נזיקין וכו' שעליהם מסודר וערוך פרוש הגמרא בתלמוד הבבלי, והנה סדר טהרות נותר מיותם ממסגרת לימוד זה, שהרי אין עליו גמרא, שכלולה בתקנת הדף היומי. על כן סדר לימוד המשנה היומית הוא גורם משמעותי להשלמת לימוד כל ששת סדרי המשנה בלי להותיר אפי' סדר אחד מסדרי הש"ס שחלילה לא יעסקו בו. עם תחילת לימוד סדר טהרות זהו הזמן הראוי ביותר להביא כאן שוב את דברי המדרש שנשמעים באוזנינו במהלך כל השנה כולה, אבל לעת הזאת הוא יהיה בבחינת 'הקריאה מעוררת את הזמן'.

ר' חנין דציפורין פתר קרא בתלולית זו של עפר מי שטפש מהו אומר מי יכול לקצות את זו מי שפקח מהו אומר הריני קוצץ שתי משפלות היום שתי משפלות למחר עד שאני קוצץ את כולה כך מי שטיפש אומר מי יכול ללמוד את התורה נזיקין ל' פרקים כלים ל' פרקים מי שפיקח מהו אומר הריני שונה שני הלכות היום שני הלכות למחר עד שאני שונה את כל התורה כולה.

סגירת תפריט
דילוג לתוכן