שלח תשלח את האם…

שלח תשלח את האם…

תבלין לשבת:

פרפראות הפרשה:

פרשת כי תצא

וְהָיָה בְּיוֹם הַנְחִילוֹ אֶת בָּנָיו אֵת אֲשֶׁר יִהְיֶה לוֹ (כא, טז)

צריך להבין דהרי ידוע ש"והיה" הוא לשון שמחה, ולכאורה איך שייך לומר לשון שמחה ביום שאדם מת ומנחיל נכסיו לבניו?

והתירוץ היא שאכן שמחה גדולה היא לאדם שזוכה להנחיל ולהוריש לבניו "את אשר יהיה לו" – מה שהתורה מעידה עליהם שהם נכסים כשרים ונקיים שרכש בזיעת אפיים ובנקיון כפיים.

(על התורה)

שַׁלֵּחַ תְּשַׁלַּח אֶת הָאֵם… לְמַעַן יִיטַב לָךְ וְהַאֲרַכְתָּ יָמִים (כב,ז)

במצות שילוח הקן אמרה תורה כי מתן שכרה בצדה: "למען ייטב לך והארכת ימים", ובמצות מעשרות אמרה תורה "עשר תעשר" (דברים יד, כב), ודרשו חז"ל (תענית ט.) 'עשר בשביל שתתעשר'.

מרן החתם סופר זי"ע אומר ע"ז רמז נחמד: דמצינו בפסוק במשלי (ג, טז) "אורך ימים בימינה בשמאלה עושר וכבוד", ומרומז בזה "אורך ימים בימינה" – זו מצות "שלח תשלח" שבה השי"ן בימין התיבה, וע"ז אומר התורה ששכרה היא אורך ימים, "בשמאלה עושר וכבוד" – זו מצות "עשר תעשר" שבה השי"ן בשמאל התיבה וע"ז מתן שכרה היא עושר וכבוד.

סגירת תפריט
דילוג לתוכן