שני צדדים למטבע!

שני צדדים למטבע!

משולחנו של עורך:

נָעִים אוֹ מַרְגִּיז? הַתְּשׁוּבָה בְּיָדְךָ…

 

בָּחוּר צָעִיר עָזַר לְאָבִיו הַסַּנְדְּלָר. יוֹם אֶחָד, הֶחְלִיט הַנַּעַר לִנְסֹעַ לִלְמֹד תּוֹרָה בִּישִׁיבָה. הַדָּבָר לֹא מָצָא חֵן בְּעֵינֵי אָבִיו. הוּא רָצָה שֶׁיַּמְשִׁיךְ לִהְיוֹת לְצִדּוֹ בַּסַּנְדְּלָרִיָּה. אַךְ זֶה לֹא עָזַר, וְהוּא נָסַע. אֶלָּא שֶׁבְּנִגּוּד לָאָב, הָאִמָּא דַּוְקָא שָׂמְחָה. הִיא רָצְתָה שֶׁבְּנָהּ יֵצֵא בֶּן-תּוֹרָה, וְעוֹדְדָה אוֹתוֹ לְכָךְ.

עָבַר חֹדֶשׁ, וְהַהוֹרִים קִבְּלוּ מִכְתָּב בַּדֹאַר מֵהַבֵּן.

הָאַבָּא פָּתַח אֶת הַמִּכְתָּב, וְלֹא הָיָה מְרֻצֶּה. "הוּא נֶהְפַּךְ מַמָּשׁ לְבַחוּר יְשִׁיבָה!" – הִפְטִיר לְעֵבֶר אִשְׁתּוֹ. הָאִמָּא לָקְחָה מִמֶּנּוּ אֶת הַמִּכְתָּב, וְחִיּוּךְ רָחָב הִתְפַּשֵּׁט עַל פָּנֶיהָ. הִיא מַמָּשׁ נֶהֶנְתָה. "מַה הַבְּעָיָה?" – שָׁאֲלָה אֶת בַּעְלָהּ.

הַבַּעַל נָטַל אֶת הַדַּף וְקָרָא: "טוֹב לִי מְאֹד בַּיְּשִׁיבָה. לֹא חָסֵר לִי בָּרוּךְ ה' דָּבָר. אִם יִהְיֶה לָכֶם עִם מִי לִשְׁלֹחַ לִי מַשֶּׁהוּ, אֶשְׂמַח לְקַבֵּל זוּג מִכְנָסַיִם וּקְצָת כֶּסֶף".

"אַתְּ מְבִינָה? רַק נָסַע לַיְּשִׁיבָה, וּכְבָר מְבַקֵּשׁ שֶׁיִּשְׁלְחוּ לוֹ דְּבָרִים…" – הִתְרַעֵם הָאָב.

הָאִשָּׁה לֹא הִסְכִּימָה אִתּוֹ. "מַמָּשׁ לֹא. דַּוְקָא מַמָּשׁ מוֹצֵא חֵן בְּעֵינַי אֵיךְ שֶׁהוּא כּוֹתֵב. דָּבָר רִאשׁוֹן הוּא מַרְגִּיעַ אוֹתָנוּ שֶׁהַכֹּל בְּסֵדֶר וְשֶׁטּוֹב לוֹ. וְאָז הוּא מְבַקֵּשׁ בַּעֲדִינוּת וּבִנְעִימוּת, שֶׁאִם יֵשׁ מִישֶׁהוּ שֶׁנּוֹסֵעַ לָאֵזוֹר, הוּא יִשְׂמַח אִם נוּכַל לִשְׁלֹחַ לוֹ מִכְנָס וּקְצָת כֶּסֶף! מַמָּשׁ מָתוֹק, הַיֶּלֶד שֶׁלָּנוּ. עֲדִין נֶפֶשׁ!".

זֶה הַסִּפּוּר. וּבָרוּר לָנוּ שֶׁהַהֶבְדֵּל בֵּין הָאַבָּא לָאִמָּא הָיָה בִּנְקוּדַת הַהִסְתַּכְּלוּת. הָאַבָּא שֶׁלֹּא רָאָה בְּעַיִן יָפָה אֶת נְסִיעַת בְּנוֹ לַיְּשִׁיבָה – פֵּרֵשׁ אֶת הַמִּכְתָּב בְּצוּרָה שְׁלִילִית. וְהָאִמָּא שֶׁעוֹדְדָה אוֹתוֹ לְכָךְ – הֵבִינָה אוֹתוֹ בְּאֹפֶן חִיּוּבִי לְמַדַּי.

¯¯¯

אַהֲרֹן הַכֹּהֵן הָיָה אוֹהֵב שָׁלוֹם וְרוֹדֵף שָׁלוֹם. וַחֲזַ"ל דָּרְשׁוּ עָלָיו אֶת הַפָּסוּק "תּוֹרַת אֱמֶת עַל לְשׁוֹנוֹ".

עוֹלָה הַשְּׁאֵלָה: כַּמּוּבָן שֶׁזּוֹ הָיְתָה מִצְוָה עֲצוּמָה, וְהוּא עָשָׂה אֶת זֶה כְּדֵי לְהַשְׁכִּין שָׁלוֹם בֵּין אָדָם לַחֲבֵרוֹ וּבֵין אִישׁ לְאִשְׁתּוֹ. אֲבָל הוּא הֲרֵי שִׁנָּה מִפְּנֵי הַשָּׁלוֹם? אָז כֵּיצַד אֶפְשָׁר לִקְרֹא לָזֶה "תּוֹרַת אֱמֶת"?

וְהַתְּשׁוּבָה: כְּשֶׁאֲנָשִׁים רָבִים, לְעִתִּים קְרוֹבוֹת הֵם מִתְחָרְטִים בְּאֶמְצַע הַוִּכּוּחַ. לָמָּה הָיִינוּ צְרִיכִים אֶת זֶה? זֶה לֹא הָיָה שָׁוֶה אֶת הַנֶּזֶק שֶׁל הָרִיב! חֲבָל שֶׁלֹּא וִתַּרְנוּ!

זוֹ הָיְתָה נְקוּדַת מַבָּטוֹ שֶׁל אַהֲרֹן הַכֹּהֵן. הוּא הִסְתַּכֵּל עַל הַחֲרָטָה שֶׁהָיְתָה בְּלִבָּם שֶׁל הָאֲנָשִׁים, וְאָז הוּא נִגָּשׁ אֶל כָּל אֶחָד מֵהֶם וְאָמַר לוֹ: "אַתָּה יוֹדֵעַ כַּמָּה חָבֵר שֶׁלְּךָ מִתְחָרֵט?? אַתָּה יוֹדֵעַ כַּמָּה הוּא אוֹהֵב אוֹתְךָ??". זֶה לֹא הָיָה שֶׁקֶר. זֶה הָיָה אֱמֶת לַאֲמִתָּהּ. וְכָךְ הוּא הִשְׁכִּין שָׁלוֹם בֵּין הָאֲנָשִׁים. אָכֵן רָאוּי הוּא לַתֹּאַר "תּוֹרַת אֱמֶת עַל לְשׁוֹנוֹ"…

שׂוֹנֵא וְאוֹהֵב נִכְנָסִים לְבַיִת. הָאוֹהֵב רוֹאֶה בַּיִת מוּאָר, מְסֻדָּר וְנָקִי. הַשּׂוֹנֵא, לְעֻמָּתוֹ, רוֹאֶה סֶדֶק בַּחַלּוֹן, קִלּוּף קָטָן בַּקִּיר. וּשְׁנֵיהֶם צוֹדְקִים…

¯¯¯

זוֹ הַמְּצִיאוּת בְּכָל דָּבָר בָּעוֹלָם. שְׁנֵי צְדָדִים לְכָל מַטְבֵּעַ. עָלֵינוּ רַק לְהִסְתַּכֵּל עַל הַצַּד הַנָּכוֹן, הַנּוֹצֵץ…

סגירת תפריט
דילוג לתוכן