משולחן העורך:  לעלות נר תמיד


מִנְהַג יִשְׂרָאֵל תּוֹרָה הוּא, וּבִימֵי הַחֲנֻכָּה זֵכֶר לְשָׁנִים קַדְמוֹנִיּוֹת בָּהֶם לֹא יָכְלוּ הַיְהוּדִים לַעֲסֹק בַּתּוֹרָה בְּפַרְהֶסְיָה, הָיוּ מִשְׁתַּעְשְׁעִים בִּסְבִיבו‍ֹנִים אֲשֶׁר בִּידֵיהֶם בִּכְדֵי לְהַסִּיחַ אֶת דַּעְתּוֹ שֶׁל הַמֵּצִיק. וְכָךְ בְּסֵתֶר הַמַּדְרֵגָה יָכְלוּ לַעֲסֹק בַּתּוֹרָה וּלְהִתְחַמֵּם לְאוֹרָהּ.

הִנֵּה מִנְהַג הַסְּבִיבוֹן סוֹבֵב וְהִתְפַּתֵּחַ לְמַעְגָּלִים נִרְחָבִים בִּמְרוּצַת הַדּוֹרוֹת. לְמִנְהַג וָתִיק זֶה תָּרַם נֹפַח מַשְׁמָעוּתִי לֵיל 'הַנִּיטְל' שֶׁמִּדֵּי שָׁנָה (כִּמְעַט) חָל בְּאֶחָד מִיְּמֵי הַחֲנֻכָּה, וְכַמְּפֻרְסָם שֶׁבְּאַרְצוֹת הַגּוֹלָה בְּלַיְלָה זֶה הָיְתָה סַכָּנָה שֶׁל מַמָּשׁ לַעֲסֹק בַּתּוֹרָה בְּגָלוּי.

עַל אוֹתוֹ לֵיל-נִיטְל הָיוּ הַזְּקֵנִים מְסַפְּרִים:

מַעֲשֵׂה בְּרַב תַּלְמִיד חָכָם שֶׁרָאָה בְּלֵיל הַנִּיטְל כַּמָּה בַּחוּרִים צְעִירִים מְשַׂחֲקִים בְּמִשְׂחַק הַשַּׁח-מָט. הַמִּשְׂחָק הָעַתִּיק הַדּוֹרֵשׁ מַאֲמָץ מַחְשַׁבְתִּי וְתִכְנוּן מִסְפָּר מַהֲלָכִים בּוֹ זְמַנִּית, סִקְרֵן מְאֹד אֶת אוֹתוֹ תַּלְמִיד חָכָם שֶׁדָּרַשׁ מֵהֶם הֶסְבֵּר קָצָר עַל מַהוּת הַמִּשְׂחָק. הַבַּחוּרִים עָצְרוּ אֶת הַמִּשְׂחָק וְהִסְבִּירוּ לָרַב אֶת הַכְּלָלִים כֵּיצַד מַנִּיחִים אֶת הַכֵּלִים עַל הַלּוּחַ, אֶת סֵדֶר מְרוּצָתוֹ הָאֲלַכְסוֹנִית שֶׁל הָרָץ לְצַד מַהֲלָכוֹ הַמְּדַלֵּג שֶׁל הַסּוּס, הַמֶּרְחָקִים הַיְשָׁרִים שֶׁגּוֹמֵעַ הַצָּרִיחַ, וְהַמַּלְכָּה שֶׁתּוֹקֶפֶת לְכָל צַד. וכו' וכו'.

כָּךְ פֵּרְשׁוּ לְפָנָיו אֶת כְּלָלֵי הַמִּשְׂחָק עַד אֲשֶׁר הִצִּיגוּ בְּפָנָיו אֶת הַכְּלָל הַבָּא: כַּאֲשֶׁר הִנְּךָ צוֹעֵד עִם אַחַד הַכֵּלִים, לְעוֹלָם לֹא תוּכַל לָשׁוּב בַּחֲזָרָה וּלְכַלְכֵּל אֶת צְעָדֶיךָ בַּשֵּׁנִית.

הָרַב שָׁמַע וּמִיָּד הִרְצִינוּ פָּנָיו. לֹא וָלֹא, אֵינֶנִּי חָפֵץ לְשַׂחֵק בְּמִשְׂחָק זֶה. הֲלֹא יְסוֹד עֲבוֹדַת ה' שֶׁל כָּל יְהוּדִי הִיא הַיְּדִיעָה הַבְּרוּרָה שֶׁתָּמִיד, אֲבָל תָּמִיד, יוּכַל לָשׁוּב וּלְתַקֵּן מַעֲשָׂיו. הֲלֹא הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ חַנּוּן וְרַחוּם – פְּתוּחָה יָדוֹ לָשׁוּב וּלְקַבְּלוֹ בְּכָל עֵת שֶׁיַּחְפֹּץ. וְכֵיצַד זֶה אוּכַל לְהַתְאִים אֶת עַצְמִי לִכְלָל תַּקִּיף שֶׁכָּזֶה??? לֹא, תּוֹדָה, אֲנִי מְוַתֵּר.

יְמֵי הָאוֹר כְּבָר מֵאֲחוֹרֵינוּ, פֹּה וְשָׁם כְּבָר נִצָּבִים לָהֶם אֲגֻדּוֹת אֲגֻדּוֹת שֶׁל חֲסִידִים וְאַנְשֵׁי מַעֲשֵׂה הַמַּעֲלִים בְּאֵשׁ אֶת שְׁיָרֵי הַמִּצְוָה, בְּשִׁיר וּשְׁבָחָה נִפְרָדִים הֵם מִן הַפְּתִילוֹת וּמִנּוֹתַר קַנְקַנִּים עוֹשִׂים הֵם נֵס לְהִתְנוֹסֵס. זֹאת הִיא שְׁעָתָם הַיָּפָה, בָּהּ הֵם צוֹרְרִים אֶת אוֹר הַיְקָרוֹת שֶׁל הֶחָג הַחוֹלֵף, כְּמִין צֵידָה לַדֶּרֶךְ עוֹשִׂים לָהֶם לְיָמִים וְלֵילוֹת פָּחוֹת מְאִירִים. כָּךְ דַּרְכָּם שֶׁל יְהוּדִים שֶׁשּׁוֹאֲבִים אֶת כָּל כֹּחָם וּמְאֹדָם מִן הֶעָבָר וּמִן הַמַּעֲשֶׂה אֲשֶׁר עָשׂוּ, לְעוֹלָם יַבִּיטוּ אֲחוֹרָה וְכָךְ בְּמֻשְׂכָּל יִצְעָדוּ הֵם קָדִימָה. מתוך 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.