תפוחי אדמה הללו קודש הם

תפוחי אדמה הללו קודש הם

את מאמר הכתוב והיו חייך תלאים לך מנגד ופחדת לילה ויומם, ולא תאמין בחייך.

יכולנו למשש בחוש. הסכנה הייתה אורבת בכל פינה ועיקול  והמוות היה מחפש רק הזדמנות. כן, כך שרדנו יום ועוד יום  שנהפכו ל-5 שנים של מלחמה קיומית על כל רגע ורגע.

נשים צעירות היינו במחנה אושוויץ אחות לצרה הצרורה שפקדה אותנו. אני זוכרת שבאחד הימים  באה צעירה אחת בת של רב מפורסם, היא הייתה נערה מיוחדת מאד שאצילותה לא פגה גם בשעות קשות אלו. חברות היא קראה לעברינו "היום בלילה חנוכה"…

האמירה החגיגית שלה הכניסה לי חיים חדשים והחלטתי שאני אשיג משהו לכבוד חנוכה ויהי מה.

בדרך לא דרך השגתי כמה חוטי פשתן דקיקים שנשרו מבגד. אך חנוכייה מניין? על מה אני יניח את הנרות המרשימים שברשותי?

לפתע נכנסת לבלוק שלנו סוהרת מרשעת. כולם אחרי מיד, היא  פקדה בקשיחות.                               נאספו מאחוריה בשורה אנושית כמובלות אל הלא נודע.

יצאנו אחריה לעבודה מחוץ למחנה, ולפתע באמצע הדרך, אנחנו חולפות על יד שדה תפוחי אדמה מיד אני ואמי ציפינו לרגע של הסח הדעת ותכף החבאנו מספר תפוחי אדמה בשולי הבגד,  ובלב מתוח לחשות תפילה לבל נתפס בקלקלתנו.  העבודה מחוץ למחנה הייתה קלה מתמיד  מלווה בצפייה דרוכה לקראת נר א' דחנוכה.

הלילה ירד על המחנה שקט סביב אני וחברותי הנחנו חצאי תפוחי אדמה עליהם הנחנו את חוטי הפשתן הדקיקים. וכך ברגש עצום הדלקנו את נרות החנוכה ו'בדמעות-חנוקה' זמזמנו לעצמינו את פזמון 'מעוז-צור' כאשר מכל הדרגשים נשים ונערות נוספות מצטרפות ברגש:                                       'נקום נקמת דם עבדיך מאומה הרשעה וקרב קץ הישועה'

(גב' רפפורט- ארכיון יד ושם)

סגירת תפריט
דילוג לתוכן