אֲבֵלוּת לְאַחַר אַלְפֵי שָׁנִים – הַכֵּיצַד?

נַפּוֹלֵאוֹן בּוֹנָפָּרְט, קֵיסָרָהּ הָאַדִּיר שֶׁל אִימְפֶּרְיַת צָרְפַת, עָבַר פַּעַם בִּשְׁכוּנָה שֶׁל יְהוּדִים בְּלֵיל תִּשְׁעָה בְּאָב, וְרָאָה כֵּיצַד יוֹשְׁבִים הֵם עַל הָאָרֶץ וּבוֹכִים בִּדְמָעוֹת שָׁלִישׁ.

שָׁאַל: עַל מֶה אַתֶּם בּוֹכִים?

עָנוּ: הָיָה לָנוּ בֵּית מִקְדָּשׁ, וְאָנוּ בּוֹכִים עַל שֶׁנֶּחֱרַב.

שָׁאַל: כַּמָּה שָׁנִים חָלְפוּ מֵאָז?

עָנוּ: לְמַעְלָה מִ-1700 שָׁנִים.

תַּמָּה: וּמֵאָז אַתֶּם בּוֹכִים כָּל שָׁנָה? מָה הָעִנְיָן לִנְצֹר אֶת זִכְרוֹ כֹּה הַרְבֵּה זְמַן?

הֵשִׁיבוּ: כַּאֲשֶׁר הָיָה בַּיִת זֶה קַיָּם, הָיִינוּ מְבִיאִים קָרְבָּנוֹת, מִתְקָרְבִים עַל יָדָם לְאָבִינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם, וְכָךְ הָיוּ מִתְכַּפְּרִים עֲוֹנֹתֵינוּ. עַכְשָׁו בַּחֲטָאֵינוּ, אֵין לָנוּ כָּל זֶה…

הֵגִיב נַפּוֹלֵאוֹן בְּהִתְפַּעֲמוּת: אִם כָּךְ אַתֶּם דּוֹמְעִים וּמִתְאַבְּלִים עָלָיו עַד עֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה – אֵין לִי כָּל סָפֵק שֶׁהוּא יַחֲזֹר וְיִבָּנֶה. כִּי הֲרֵי כְּלָל הוּא שֶׁמֵּת מִשְׁתַּכֵּחַ מִן הַלֵּב לְאַחַר 12 חֳדָשִׁים מִזְּמַן פְּטִירָתוֹ. אַתֶּם, לְעֻמַּת זֹאת, לְאַחַר קָרוֹב לְאַלְפַּיִם שָׁנִים עֲדַיִן נוֹצְרִים וְזוֹכְרִים אוֹתוֹ בְּלִבְּכֶם. אוֹת וְסִימָן הַדָּבָר, אֵפוֹא, שֶׁהוּא אָכֵן חַי וּמוּכָן לָשׁוּב אֲלֵיכֶם בְּבוֹא עֵת גְּאֻלַּתְכֶם. כִּי אִם מִתְאַבְּלִים אִתָּם עַל בֵּית הַמִּקְדָּשׁ – מֻבְטָח לָכֶם שֶׁיִּבָּנֶה וִיכוֹנֵן!

✵✵✵

בְּמַעֲבָר לֹא-חַד, סִפּוּר יְהוּדִי טִפּוּסִי וְנָאֶה:

יְהוּדִי שֶׁאֵינֶנּוּ שׁוֹמֵר תּוֹרָה וּמִצְווֹת אָכַל וְשָׁתָה בְּיוֹם תִּשְׁעָה בְּאָב בְּפֻמְבִּי וּבְפַרְהֶסְיָה.

שָׁלִיחַ נִשְׁלַח מֵאֵת רַבָּהּ שֶׁל תּוּנַס, הַגָּאוֹן הַקָּדוֹשׁ רַבִּי יְשׁוּעָה בָּסִיס זיע"א, לִנְזֹף בּוֹ עַל עַזּוּתוֹ. אַךְ הַלָּה, בִּמְקוֹם לְהִתְנַצֵּל, הִתְיַצֵּב בְּחֻצְפָּה וְתָהָה: "מַדּוּעַ לָנוּ לָצוּם וְלִבְכּוֹת וְלִסְפֹּד לְחֻרְבַּן הַבַּיִת שֶׁכְּבָר חָלְפוּ כְּ-1800 שָׁנִים מֵחֻרְבָּנוֹ? אֲבֵלוּת יְשָׁנָה זוֹ מָה טִיבָהּ?".

עָבְרָה תְּקוּפָה וְהִגִּיעַ חַג הַפּוּרִים. בְּעִצּוּמָהּ שֶׁל סְעוּדַת הַחַג, כַּאֲשֶׁר הָאִישׁ הַלָּז שִׁכּוֹר וּמְבֻשָּׂם, פָּלַשׁ אֶל בֵּיתוֹ שָׁלִיחַ מִבֵּית הָרַב. הוּא אָסַר אוֹתוֹ לְעֵינֵי בְּנֵי הַבַּיִת וְשָׂמוֹ בְּמַעֲצָר בְּבֵית הַקְּהִלָּה, תּוֹךְ שֶׁהוּא מַצִּיג זֹאת כְּהוֹרָאָה יְשִׁירָה מֵאֶת הָרַב, הַמְּגֻבָּה בְּסַמְכוּתוֹ שֶׁל הַמּוֹשֵׁל.

לְאַחַר כַּמָּה שָׁעוֹת שֻׁחְרַר מִתָּא הַמַּאֲסָר לְלֹא הֶסְבֵּרִים.

יָצָא וּבָא בִּטְרוּנְיוֹת כְּלַפֵּי הָרַב. "מָה זֹאת כִּי עָשָׂה לִי הָרַב כָּכָה? מַדּוּעַ הִשְׁבִּית אֶת שִׂמְחַת הַפּוּרִים שֶׁלִּי וְשֶׁל בְּנֵי מִשְׁפַּחְתִּי?".

עָנָהוּ הָרַב בִּשְׁאֵלָה: "אֱמֹר אַתָּה לִי, מָה לְךָ לִשְׂמֹחַ וּלְהִשְׁתַּכֵּר עַל נֵס מָרְדְּכַי וְאֶסְתֵּר, שֶׁאֵרַע לֹא לִפְנֵי 1800 שָׁנִים, כִּי אִם לְמַעְלָה מִ-2200 שָׁנִים תְּמִימוֹת? לְשִׂמְחָה מָה זוֹ עוֹשָׂה?".

הִתְבַּיֵּשׁ הָאִישׁ מִדִּבְרֵי הָרַב וַיִּדֹּם.

עַל סִפּוּר זֶה הִמְלִיץ הָרַב בָּסִיס לְאַחַר מִכֵּן אֶת הַפָּסוּק "אִם אֶשְׁכָּחֵךְ יְרוּשָׁלִָם תִּשְׁכַּח יְמִינִי".

וְכָךְ הִסְבִּיר: "אִם אֶשְׁכָּחֵךְ יְרוּשָׁלַיִם" בְּטַעֲנָה כִּי חָלְפוּ הַרְבֵּה שָׁנִים מֵאָז חָרְבָה, הֲרֵי שֶׁ"תִּשְׁכַּח יְמִינִי" – זוֹ מְגִלַּת אֶסְתֵּר, שֶׁכָּל סִפּוּרָהּ הוּא עַל מָרְדְּכַי הַיְּהוּדִי הַמְּכֻנֶּה 'אִישׁ יְמִינִי'…