תפריט
שמחה. זהו הדבר הראשון בימי החנוכה וההכנה לכל הימים הקדושים הקרבים ובאים. לשון הרמב"ם על ימי החנוכה הוא "ימי שמחה והלל". הגמ' בתענית דף כ"ח אומרת שהיוונים גזרו שתי גזירות, האחת לא להביא עצי המערכה, והשניה – לא להביא ביכורים. והקשה המהרש"א וכי זה מה שהפריע ליוונים, ביכורים ועצי המערכה, בשל כך כל הרעש? אלא תירץ המהרש"א, שליוונים לא הפריע שיקיימו עוד מצוה ועוד מצוה, אבל רק בתנאי שיקיימו את המצוות ותו לא, ללא שום לחלוחית ועונג, ללא פרסום והכנה. ומשום הכי שתי מצוות אלו הפריעו להם ליוונים, משום דמצות הבאת ביכורים היתה עם פרסום רב, שהרי הגמ' בקידושין אומרת שכשהביאו ביכורים בירושלים היו מכריזים על ביטול מלאכה, וכל בעלי אומניות היו נועלים את דלתי חנויותיהם והיו רוקדין ומפזזין ושמחים ומעטרים את הביכורים בכלי כסף וכלי זהב. זה מה שעמד להם ליוונים לרועץ, ואת זה לא נתנו היוונים לעשות. לקיים מצוה – התירו, אך לעשות מכך "מצב", להלהיב לבבות אחרים, לפרסם הדבר בשמחה ובהתלהבות – את זאת אסרו מכל וכל. וכן כשהביאו קרבן עצים לעצי המערכה, הרי עשו יו"ט, ויום טוב לא התירו היוונים.
ואפשר לבאר בבדיחותא, על אותו העומד ומברך את ברכות הדלקת נרות חנוכה ביבושת וללא שום התלהבות, ואח"כ עוד מסיים בשירת "יוונים" שקטה ומאולצת, עליו אפשר לומר, שישנם הרבה ניגונים על הפיוט 'יוונים' יש את היוונים ה'ויז'ניצאי', יש את הלחן מבית בעלזא על יוונים, יש בחב"ד ניגון יוונים וכדו', אבל הוא שר את 'היוונים המקורי', מבית מדרשם של היוונים האמיתיים, ללא שום לחלוחית והתלהבות דקדושה, כי חסר את הלהב אש קודש, ואת זה בדיוק רצו היוונים להחדיר בליבות ישראל, את הקרירות ואת חוסר הלחלוחית לדבר מצוה.
מה לנו גדול כלשונו של הנשר הגדול הרמב"ם זיע"א אשר אין לה אח ורע בשום מצוה לשון כזה של הרמב"ם, וז"ל (הלכ' חנוכה פרק ד' הי"ב) "ומצות נר חנוכה מצוה חביבה היא עד מאוד וצריך אדם להיזהר בה כדי להודיע הנס ולהוסיף בשבח הקל בהודיה לו על הנסים שעשה לנו". ובהמשך ממשיך הרמב"ם ופוסק ש"מי שאין לו מה יאכל יקח אפילו מן הצדקה ושואל או מוכר כסותו ולוקח שמן ונרות להדליק". ובמגיד משנה מוסיף שהלכה זו של הרמב"ם "שואל או מוכר כסותו" – למד זאת מק"ו מליל הסדר. דמה ליל הסדר וד' כוסות שפרסומי ניסא של לילה זה הוא רק בתוך ביתו ואפילו הכי אמרו חז"ל דאפילו עני ומחזר על הפתחים שואל או מוכר כסותו, כ"ש בנרות חנוכה דפרסומי ניסא הוא כלפי חוץ ולכל העולם, לא כ"ש דשואל או מוכר כסותו.
וב"ה אכשר דרא ואין אחד שצריך להגיע למצב של 'שואל או מוכר כסותו', אך כן צריך להתעורר בהתעוררות מה, דמצוה חביבה היא עד מאוד. דהנה סדר העולם כשמוציאים בשר מן ההקפאה, אין מכניסים אותו מיד לסיר הבישולים, אלא ממתינים קמעה בכדי שיפשיר הקרח ממנו. כן אנחנו מוכרחים קודם להפשיר הקרח בטרם ניכנס לבישול, להתבשל בקיום המצוה.
והנה הרמב"ם מכנה את ימי החנוכה "ימי השמחה", ולכאורה מה כוונתו. אלא החת"ס זיע"א מקשה קושיא עצומה, שאמרו חז"ל במדרש שלא רצה הקב"ה שידע יצחק שיש לו בן עשיו שהוא רשע, ומדוע אח"כ כן סיפר לו הקב"ה על מעללי בנו, שהרי ראה גיהנום פתוחה תחתיו. אלא כי כאשר האדם מישראל מברך את בניו, ויודע כי אחד מילדיו אינו מתנהג בדרך הטובה, הרי אדם זה איננו בשמחה ואינו יכול לברך את בניו בלב שלם. ואם יצחק היה יודע שיש לו בן שאינו הולך ומתנהג בדרך התורה, הרי שלא היה מברך את בנו יעקב בלב שלם, ולכן כעת לקראת הענקת הברכה לבנו יעקב, טרם נודע לו הליכותיו של בנו עשיו, וחושב כי הוא צדיק, ולכן מברך את יעקב בכל הברכות מעמקי לבבו הטהור ובשמחה רבה. ומאחר שכבר בירך את יעקב, הרי שכעת כבר אפשר לספר לו את מעשי בנו עשיו כי הוא רשע.
ובדרך זה חשבתי לפרש, כי סוכות הוא זמן שמחתנו, הקב"ה רוצה שנהיה בשמחה ועל כן "למען ידעו דורותיכם", זוכים לדורות ישרים כדי שנוכל להיות בשמחה. כמו כן "הרגיל בנר הויין ליה בנים תלמידי חכמים", ולכן קרא הרמב"ם לימים אלו "ימי השמחה", כי זוכים אנו לבנים תלמידי חכמים.
(הגה"צ רבי אלימלך בידרמן שיעור הכנה לחנוכה)
'בני בינה' – משמרים את 'ימי שמונה'אם רק נתבונן באלו זמנים נמצאים אנו כעת, ולכן קוראים את פרשת מקץ בימי החנוכה בכל שנה ושנה, דפר' מקץ אומר יוסף לפרעה שאכן כעת ישנם שבע שנות שובע, שפע רב, אך זכור נא שאח"כ מגיעים שבע שנות רעב, ולכן, "ירא פרעה איש נבון וחכם", מסביר השפת אמת, דהרי חכם הוא איש שמבין את הדבר, ונבון היינו מבין דבר מתוך דבר, ולכאורה היה צריך לכתוב קודם חכם ואח"כ נבון. אך לא כך אמר לו יוסף לפרעה, אלא ירא פרעה איש נבון וחכם, קודם נבון, כי לא עת לחשות כעת, אל תהיה חכם ואל תביט אל המצב של עכשיו שיש שנות שובע, אלא היה נבון תבין דבר מתוך דבר, כי אחר שנות השובע יגיעו שנות רעב, ולכן כעת בשנות השובע תכין לך אוצרות לשנות הרעב.
וזהו טעם הדבר שקוראים פרשה זו בימי החנוכה, כי עלינו לאגור ולשמר את ה"שמונה", את האוצרות הנעלים המתגוללים עלינו בימים אלו, לשמרם לימים שאחרי כן, לכל השנה כולה, 'בני בינה' – משמרים את "ימי שמונה" ואו אז "לשנה אחרת" נזכה לשנה אחרת מקודמיה לטובה, ונזכה ל"קבעום בהלל והודיה".
וכה מסביר רבינו הר"ן (שבת כ"ג) דלכן אסור להשתמש לאורם של נרות החנוכה, משום שהם קדושים בקדושת מנורת המקדש. הרמב"ן (בפר' בהעלותך) כותב (ומה מאוד מומלץ לעיין בדבריו הק' טרם הדלקת הנרות), ותמצית דבריו, דחלשה דעתו של אהרן על כך שלא היה בחנוכת המשכן, אמר לו הקב"ה ומובא שם ברש"י הק' "חייך שלך גדולה משלהם". והסביר הרה"ק רבי איציק'ל מווארקא זיע"א, חייך, זה עולה לך בחייך, הדבר כואב לך ומפריע לך בחייך, אם כך שלך גדולה משלהם. והרמב"ן מביא מדרש תנחומא שהקב"ה ניחם והרגיע את נפשו הסוערת של אהרן הכהן, ואמר לו שהקרבנות שהביאו הנשיאים לחנוכת המזבח לאחר החורבן יתבטלו, משא"כ הנרות יישארו לנצח נצחים, והיינו, שלך גדולה משלהם. נשאלת השאלה והרי אין כיום נרות המנורה, וז"ל הרמב"ן "הנה דבר ידוע הוא שכשאין בית המקדש קיים והקרבנות בטלים בחורבנו אף הנרות בטלים" ומה כוונת המדרש שכאשר לא יהיו קרבנות לאחר החורבן יהיו אלו הנרות שיישארו לצמיתות, הרי אין לנו כיום נרות המנורה לדאבוננו. ותירץ בזה"ל: "אבל לא רמזו אלא לנרות חנוכת החשמונאי שנוהגת אף לאחר החורבן בגלותנו". היינו שמדובר בהמשך של מנורת בית המקדש, הנוהגת עד ימינו אנו. ועל כך אומר ה'ישמח ישראל' דמדברי רמב"ן אלו נמצאנו למדים, שבימי החנוכה ביתו של האיש הישראלי הופכת לבית המקדש, מנורת ההדלקה שלו הלא היא מנורת בית המקדש, והוא הוא הכהן הגדול העומד ומיטיב ומדליק את הנרות, במחשבה עילאית זו יגש האדם למצות הדלקת נרות חנוכה.
אומרים אנו ב'ועל הנסים' "והדליקו נרות בחצרות קדשך", וקשה דהלא הדליקו בהיכל ולא בחצרות קדשך. מתרץ הרה"ק השר שלום מבעלז זי"ע, דזה קאי עלינו, דכל אחד ואחד מישראל המדליק בפתח ביתו בימי החנוכה, הרי שכל חצרו הופכת ל"חצרות קדשך", כל מבואות ביתו וחצרותיו הופכים בימים קדושים אלו ל"חצר הקודש".
וידוע לשונו של ה'קדושת לוי בקדושה שניה "משל למלך רם ונישא שפתח שערי אוצרותיו יום אחד בשנה כל הרוצה ליקח את שנפשו חפצה יקח". מי שרוצה ומה שרוצה, וממשיך הקדושת לוי ואומר "אוי לכסיל שבזה היום ששערי אוצרות המלך פתוחים והוא לא פנה אליהם אלא רק ישן כל היום". כי לכסיל ייחשב זה אשר אינו מבין בערך ימים אלו. ההכנה לפני הדלקת נרות חנוכה הם המה אוצרות המלך הנפתחים ובל נפסיד הזדמנות פז כזו.
ובנפש חיה מקשה מדוע בליל הסדר פותחים את הדלת ב"שפוך חמתך" לאליהו הנביא. נשאלת השאלה וכי אליהו הנביא לא יכול ליכנס דרך הקיר או דרך דלת סגורה ומסוגרת? וכי מדוע צריך לפתוח לו הדלת? אלא בוודאי ובוודאי יכול אליהו הנביא ליכנס גם ללא דלת וגם מעבר לתקרה, אך "אלי לא יכנס" אם לא אפתח לו דלת סגורה. אנו תפקידנו לפתוח את הדלתות הסגורות לעשות את השתדלותנו כדי שאכן ייכנס בליבנו השפעות ואורות של אלו הימים, נפתח נא את סגור ליבנו או אז כבר ייכנס כל הטוב.
כתב בבני יששכר והביא שלושה עדים נאמנים הראשון הוא הרוקח בהלכות חנוכה, השני הוא הוא המהר"ל וזה לשונו של הבני יששכר: "הרה"ג מהר"ל מפראג שכל דבריו נאמרו ברוח הקודש והשתמש בספר יצירה". והשלישי "הרה"ק הסמוך לדורותינו המופלא ברוח קדשו הרה"ק רבי פנחס מקאריץ". שלושה עדים נאמנים אלו העידו שכאשר אדם מישראל ניגש להדלקת נרות חנוכה נתגלה שם אור הגנוז מששת ימי הראשית. אמנם איננו יודעים מה הוא אור הגנוז, אך זאת יודעים אנו מעדותם של שלושת ענקי העולם שהובאו בבני יששכר, שכאשר אני השפל ניגש להדלקת הנרות הקדושים אזי יכול אני לתפוס וליטול עמי מהאור הגנוז המתגלה שם.
ומסופר, כי פעם נדחפו החסידים בסוכה אצל האמרי אמת וזעק אחד על הנוכחים כי פוסלים את הסוכה בדחיפתם. נענה האמרי אמת ואמר, כי יהודי הרי הוא 'נוי סוכה', ונוי סוכה אינו פוסל את הסוכה.
הנה נודע לנו כי יהודי איננו סתם אדם, אלא יהודי הרי הוא נוי סוכה, ותיבת 'נוי' הפוכה היא מתיבת 'יון'. כי היוונים הם רצו לדחוף את כולנו לעברי פי שחת, ואילו אנו עושים ההיפך מכך, ומתעלים אליו ית' בעוד משנה, בעוד פרק משניות, במסכתא נוספת שזה עתה סיימנו ומתחילים חדשה בעקבותיה, ומשתדלים והולכים מחיל אל חיל מחיל אל חיל, הרי שהיהודי עצמו הוא הוא נוי סוכה של השי"ת.
יעזור השי"ת שנזכה לנצל את הזמן כראוי, "מן המיצר קראתי י-ה ענני במרחב י-ה, וידוע דתיבת 'מרחב' בגימ' 'נר'. דמכל המיצרים אפשר לצאת למרחב ע"י נרות החנוכה. וכדאמר המהרש"א (עבודה זרה י"ט) כשרבי מאיר שיחד את שומר בית האסורים שישחרר את קרובתו, חשש השומר ושאל את רבי מאיר מה יעשה באם יעלו עליו שהוא שיחררה, ענהו רבי מאיר שיאמר 'אלקא דמאיר ענני', הקשה במהרש"א, האיך אמר לו רבי מאיר כך, והלא אין הקב"ה מייחד שמו על החיים, ותירץ בתירוץ השני, דאין הכוונה עליו, אלא אלקא דמאיר לנו במלכות יוון הקודמת בנס נרות דחנוכה, הוא יעננו… שחפץ להזכיר את הנס של נרות חנוכה ובכח זכות זו ייענה משמים.
וכשאנו נעמדים מול נרות החנוכה הרי שיכול כל אחד ואחד מאיתנו לפעול גדולות ונצורות אלקא "דמאיר" ענני. הרי לנו שצריך להתעורר מול הנרות בלהב אש קודש "וכדברי הרמב"ם "שורש מצות הדלקת נרות חנוכה הוא כדי לעורר נסים ונפלאות גם עתה", יעזור השי"ת שיהא נר איש וביתו, נסים ונפלאות גם עתה, גם לרבות, וכשם שעשית נסים לאבותינו כן עתה הושיענו בקרוב ממש בימים ההם בזמן הזה.
