גזל

שני הפרקים האחרונים ממסכת בבא קמא עוסקים בענין גזל. וכשמם: הגוזל עצים, והגוזל ומאכיל.

עוון גזל הוא מהעוונות החמורים ביותר.

וזה לשון המסילת ישרים (פרק יא – בפרטי מדת הנקיות):

אמרו חז"ל (בבא קמא קיט): כל הגוזל את חבירו אפילו שוה פרוטה, כאילו נוטל נפשו ממנו. הרי לך חומר העון הזה אפילו בשיעור מועט. ואמרו עוד (תענית ז): אין הגשמים נעצרים אלא בעון גזל. ועוד אמרו (ויקרא רבה לג): קופה מלאה עונות, מי מקטרג בראש כולם? גזל. ודור המבול לא נחתם גזר דינם אלא על הגזל (סנהדרין קח).

וקשה להינצל מעוון זה: "אף על פי שבכל העבירות משתדל היצר הרע להחטיא את האדם, כבר יש מהם שהטבע מחמדן יותר ובהן מראה לו יותר היתרים, אשר על כן יצטרך בהן יותר חיזוק לנצח את יצרו ולהנקות מן החטא. וכן אמרו ז"ל (חגיגה יא): גזל ועריות, נפשו של אדם מחמדתן ומתאוה להן". (מסילת ישרים שם).

ומי שנכשל בגזילה, מה תקנתו? – "והשיב את הגזילה אשר גזל" (ויקרא ה, כג). ולפעמים אין זה מספיק, אלא צריך להביא קרבן אשם, וכן להוסיף חומש [רבע משווי הגזילה] בהשיבו את הגזילה. וכן צריך להשיב בעצמו את הגזילה לנגזל ולא על ידי שליח.

וכך נאמר במשנה: "הגוזל את חברו שוה פרוטה ונשבע לו [על שקר, ואחר כך הודה], יוליכנו אחריו אפילו למדי" [דאין לו כפרה עד שיחזיר לנגזל עצמו. רע"ב]. (פרק ט' משנה ה'). וכלשון הפסוק: "לאשר הוא לו יתננו":  ”אוֹ מִכֹּל אֲשֶׁר יִשָּׁבַע עָלָיו לַשֶּׁקֶר וְשִׁלַּם אֹתוֹ בְּרֹאשׁוֹ וַחֲמִשִׁתָיו יֹסֵף עָלָיו לַאֲשֶׁר הוּא לוֹ יִתְּנֶנּוּ בְּיוֹם אַשְׁמָתוֹ". "וְאֶת אֲשָׁמוֹ יָבִיא לַה' אַיִל תָּמִים מִן הַצֹּאן בְּעֶרְכְּךָ לְאָשָׁם אֶל הַכֹּהֵן".

וצריכים גם להזהר שלא לקחת או לקנות דברים שעלולים להיות גנובים או גזולים. ולכן: "אין פורטין [אין מחליפים סלעים בפרוטות. רע"ב] לא מתיבת המוכסין [שהמוכס נוטל לפעמים מכס שלא כדין וחשוד להיות גזלן] ולא מכיס של גבאים [גבאי המלך שגובה כסף גולגולת וארנונא לפי שהן גזל].

וכן: אין לוקחין מן הרועים צמר וחלב וגדיים [שמא גנבום מבעל הבית], ולא משומרי פירות עצים ופירות.

מענפי הגזילה הוא לקחת אבידה [שחייבים להשיבה] ולא להחזירה לבעליה. שמלבד מה שמבטל מצות עשה של השבת אבידה – "השב תשיבם לאחיך" (שמות כג, א) – גם עובר בעוון גזל אם לוקחה לעצמו ומשתמש בה.

ובענינים אלו מתחילה הבבא השניה ממסכת נזיקין – בבא מציעא – בדיני אבידה ומציאה.