וּשְׁמַרְתֶּם אֶת הַמַּצּוֹת

אמרות קודש, סיפורים, הנהגות והליכות, איך היו צדיקים וקדושים, חסידים ואנשי מעשה אוצרים ומשמרים בקרבם את קדושת המצות, ליל הסדר ורוממות החג הנעלה, וההכנה לימים קדושים אלו.

 

איך מכשירים את הפה לקראת אכילת כזית המצה?

הגה"צ רבי דוב בעריש רוזנברג זצ"ל, רבה של סטריקוב, מאריות בית ביאלא ואלכסנדר, פתח ואמר בדרשתו לשבת הגדול: "באים אלי אנשים לשאול שאלות בעניני הפסח, זה בא בשאלה איך להכשיר חבית של 'בארשט' (חמיצה), זה שואל איך להכשיר כפות ומזלגות לפסח וכדו', אבל מדוע לא בא אף אחד לשאול איך מניחים את ה"כזית מצה" הטהור בפה אשר נטמא בכל השנה בכל דבר האסור, בשקר, ברכילות, בלשון הרע וכדומה". והוא אמר זאת בהתרגשות כה עצומה, עד שכל הקהל געו בבכיה.

('בישישים חכמה' עמ' קיז)

 

הפסח קרב ובא, ומה איתך?!

ואם בהכנה לחג הפסח עסקינן, הרי ידועים דברי הרה"ק ה'אמרי חיים' מויזניץ זיע"א, שהיה נאה דורש ונאה מקיים מה שאמרו חז"ל (פסחים ו.) "שואלין ודורשין בהלכות הפסח שלושים יום קודם הפסח", שכבר שלושים יום קודם הפסח שואלין ודורשין "בהלכות הפסח" – איך ניגשים והולכים לקראת הפסח, במה מתכוננים לקראת הסדר הק', 'כזית מצה', 'אמירת ההלל' וכו'.

אף "הוא היה אומר": "משה עומד בראש חודש ומזהיר על הפסח" (פסחים ו:), כבר מראש חודש היה משה רבינו ע"ה עומד ומזריח בהם את זוהר אהבת הבורא ב"ה לעבודת חג הפסח.

הוסיף על כך בנו הרה"ק בעל ה'ישועות משה' זצוק"ל תחת אחד השיחים: "כמו שמנקים את הבית מכל דבר לכלוך, כך צריך לנקות ולטהר עצמו מכל זוהמא לפני החג. וכמו שכשמסיקים את התנור כדבעי – נאפות מצות טובות, כך היא ההכנה בעבודת הנפש.

ולאחד שאמר לו "הפסח קרב ובא", ענה רבינו: "זאת אני יודע, אבל האם אתה מתקרב אל הפסח?!"

 

במה הסיקו את התנור ראשון של ה'צמח צדיק' זיע"א?

וכה היה הרה"ק ה'אמרי חיים' זיע"א רגיל לספר על הידור מיוחד בתנור המצות, ועובדא הכי הוי: אצל זקנו הרה"ק בעל ה'צמח צדיק' זיע"א, היה אחד מגדולי החסידים הרה"ח ר' מענדיל מקאמאנעשט ז"ל, והוא היה יהודי "שהיה יודע איך לתת…"

ר' מענדיל היה בעל עמיו ועשיר. חנות היתה לו, וכדרכם של סוחרים היה מוכר את סחורתו בהקפה. כמה מבין הקונים בהקפה בחנותו, לא התאפשר להם לשלם חובותיהם במועד, ומחמת בושתם היו מסתתרים מפני ר' מענדיל. אולם בימי החגים, כשכולם היו אצל הרבי ה'צמח צדיק', לא יכלו הקונים להסתתר יותר, קרא ר' מענדיל לכל אחד בנפרד, ואמר בכעס מעושה: היתכן, קונים סחורה ולא משלמים? ויותר מזה – כשאין ביכולתך לשלם את חובך, הנך הולך אל ה'מתחרה' שלי, וכי כך עושים? ומיד היה מוסיף בלשון רכה: היכנס אלי שוב וקח סחורה נוספת, אולי תצליח הפעם יותר, והקב"ה יהיה בעזרך וכך תוכל לשלם גם את חובך הראשון.

ואכן בעלי החוב חזרו אל חנותו, והוא שוב העניק להם סחורה בהקפה. ואכן היו מהקונים האלה שהצליחו אח"כ במסחרם ועלה בידם לשלם את חובותיהם, ברם, היו גם כאלה ששוב כשלו, ולא די שלא השיבו את חובם הראשון, גם לא היה להם לשלם עבור קנייתם השניה, ובושתם גדלה יותר. אך אל 'המתחרה' פחדו ללכת, ולכן באו אל חנותו של ר' מענדיל בשלישית.

ושוב היה ר' מענדיל 'משכיל אל דל', והציע מעצמו לבעלי חובו שיקנו שוב בהקפה, אך התנה עמם תנאי – "עתה לא תקבלו סחורה אלא בהביאכם 'שטרות' שיהיו חתומים על ידכם ועל ידי רעיותיכם" (כמובן ש'שטרות' אלה היו 'חספא בעלמא' ללא כל ערך כספי, ואת כל זאת עשה כדי שלא יתביישו לקחת שוב בהקפה).

לבסוף, בערב פסח טרם נסע אל רבו ה'צמח צדיק' לחוג את חג הפסח, היה מוציא ממגירתו את שטרותיהם של אלה שלדעתו לא היה ביכלתם לשלם חובותיהם, אגדם באגודה אחת ונטלם עמו.

לאחר שהסיקו את תנור המצות אצל מרן ה'צמח צדיק' היה משליך לתנור ראשון את אגודת ה'שטרות'. כשהרגיש ה'צמח צדיק' בכך, פנה אליו ואמר בלשון קדשו: "מענדיל, האסט מיר אנגעהייצט א גוטען 'תנור ראשון', איך בין דיך מקנא מיט דיינע מצות!…"  (מענדיל, הסקת לי היטב את ה'תנור ראשון', מקנא אני במצות שלך)

 

בליל הסדר 'נכנס יין יצא סוד', מהו הסוד?

הרה"ק רבי יששכר דוב מבעלזא זיע"א קרא פעם ליהודי, ושאל אותו: מדוע אומרים דווקא בליל הסדר את הפזמון "אחד מי יודע", הלוא דברים אלו צריכים לומר אותם בכל יום ויום.

הנ"ל החריש ולא ענה. אמר הרה"ק: דרך העולם שאדם עשיר אינו מגלה אף פעם את רכושו וכמה ממון שיש לו, רק כאשר שותה הרבה יין, נכנס יין יצא סוד, אז הוא מתחיל לספר ולפרט כל מה שיש לו. כך בני ישראל, מתי שותה יהודי יין, בכל השנה אינו שותה כלל ואף בשבתות ויו"ט סגי ברוב כוס, ואפי' בפורים אפשר לקיים מצות "עד דלא ידע" ע"י שינה, רק בליל הסדר חייבים לשתות ארבע כוסות, ומכיון שאז שותים יותר מהרגיל, אנו מתחילים לספר את כל הרכוש והאוצרות שיש לנו ואלו הם: "אחד אלוקינו, שני לוחות הברית וכו'".

* * *

אבינו שבשמים לא ירצה שנברך ברכה לבטלה…

בסדר ההגדה, כשהגיעו ל'מגיד' שאל ה'חקל יצחק' זיע"א להמסובים: מה פירושו של 'מגיד', וכשענו המסובים "מ'זאגט די הגדה פון הא לחמא עניא ביז גאל ישראל" (אומרים את ההגדה מ'הא לחמא עניא' עד 'גאל ישראל') חזר על דיבורים אלו ואמר: "מיר וועלן אזוי לאנג זאגן ביז ס'וועט מוזן זיין גאל ישראל!" (נאמר ונחזור על זה עד שיוכרח להיות גאל ישראל!).

לפני התחלת אמירת ההגדה היה ה'חקל יצחק' רגיל לומר בשם סנגורן של ישראל הרה"ק מבארדישטוב זיע"א, הטעם שאנו מברכים גאל ישראל בשם ומלכות בליל התקדש חג, עפ"י משל לתינוק שראה תפוח נחמד למראה בידי אביו והתאוה אליו, אבל אביו לא רצה לתתו לו, מה עשה הבן, קפץ ובירך בשם ומלכות ברכת בורא פרי העץ, ועי"ז הכריח את אביו לתת לו את התפוח כדי שלא תישאר ברכתו ברכה לבטלה. אף אנו – סיים הרה"ק מבארדיטשוב – כשהגיענו ליל התקדש חג הפסח, המרמז על פה-סח בבחינת "שאל מה דאת בעי ואנא יהב", הננו מברכים בשם ומלכות ברכת גאל ישראל, ואנו בטוחים שאבינו שבשמים לא ירצה שנברך ברכה לבטלה ויחיש לגאלנו בגאולה שלימה אכי"ר.

(הגדה של פסח – ספינקא)

 

הא לנו דברים מאלפים, אשר נאמרו ע"י המשפיע הדגול הגה"צ רבי אלימלך בידרמן שליט"א בגודל מעלתה של פעולה קטנה אשר ביכלתו של כל יהודי לעורר לבבו שלו, ולהשפיע על עצמו רוב ברכה וקדושה:

הרה"ק רבי יענק'לה מפשעווארסק זי"ע היה מספר:

מעשה שהיה בימי קדם ביהודי 'עם הארץ' מדאורייתא ומדרבנן, הלה זכה (מן הנראה רק 'בזכות אבות') בחתן תלמיד חכם מופלג, עובד ה' בכל רמ"ח ושס"ה.

בהגיע ליל הסדר, וכבר הראה השעון על 2:30 לפנות בוקר הגיעו ל'חד גדיא', והנה השווער (החותן) רואה את חתנו בוער כאש הלפידים בעת זמרו את ה'חד גדיא'. משום מה החליט השווער שהוא חייב לדעת מהו ה'חד גדיא', ועל מה יבער החתן בהאי שעתא.

שאל השווער את החתן, מה ענין ה'חד גדיא' ומה היא התבערה. פתח החתן והסביר לו, מעשה באב שקנה גדי תמורת שני זוזים, ובא החתול ואכל את הגדי, וכו' וכו', אך השווער ב'רוחב בינתו' המצומצמת לא הבין. והחתן הסביר לו שוב, שקנו גדי עיזים בשני זוזים וכו', וכך היה לערך כעשרים דקות, החתן מסביר והשווער שואל שוב ושוב מאחר שבמסכנותו לא הבין מה כל הענין.

עד שהחתן החליט לשים קץ לכל המצב, ונענה ואמר: חותני יקירי, כל ענין זמר זה והנאמר בו הוא 'על פי סוד', כלומר בתורת הרז יש בו עניינים נשגבים. נענה השווער ואמר: אה, אה, מהרגע הראשון הבנתי שהכל ע"פ סוד. עתה הגיע תורו של החתן לתמוה, כי לא ידע אולי אכן השווער הוא 'צדיק נסתר' אשר יש לו שיג ושיח בתורת הנסתר, וכבר לא ידע מה לחשוב, אלא שאזר אומץ ושאל את השווער, מה הבין השווער כאן שהוא ע"פ סוד.

ענה השווער: הנה לי אי אפשר 'למכור' סיפורים, הרי אני כבן שבעים שנה, בקי ומכיר היטב בשוק הבהמות, הגידה לי היכן ניתן לקנות גדי בשני זוזים, והרי שוויו לכל הפחות מאה זוזים… ולא עוד, וכי מי קונה גדי בשעה 2:30 באישון ליל… הרי את הגדי קונים בשעה 10:00 בבוקר…

שאל החתן, ומה נתיישב לשווער כשהבין ואמר שהוא ע"פ סוד… ענה השווער, כי הכוונה שקנה את הגדי ב'שוק השחור' (שאינם מדווחים לרשויות על עסקיהם), שם אכן אפשר למצוא מציאות נפלאות ואפילו לקנות גדי בסך שני זוזים, וגם נתיישב קושיא השנית, כי אכן, עסקים שחורים כאלו נעשים בשעה 2:30 באישון לילה באין רואה…

אחי ורעי אהובי וידידי, דבר המעשה הלז הוא מוסר השכל נפלא לדידן, הנה אנו מהלכים שבורי לב ומיואשים, מרגישים מרוחקים מהקב"ה ומעבודתו, כי מה בכוחנו לעשות, וכי בתורה ותפילה אנו עוסקים כדורות הקודמים… הרי אין בכוחנו אלא עשות פעולות (הנראות לנו כ)קטנות, מעט התגברות, קצת יגיעה… מעט תורה ומקצת תפילה, אמנם זוהי טעותנו שאין אנו מעריכים ומחשיבים כל פעולה קטנה ובפרט בדור הזה…

וכבר אמרו צדיקים (יש שאמרו בשם הרה"ק רבי שלמה אייגער זי"ע), על הנאמר באותו זמר 'חד גדיא' דזבין אבא בתרי זוזי, ש'אבא' הכוונה לאבינו שבשמים, הקב"ה 'קונה' אותנו ונהנה ממעשינו אפילו 'בתרי זוזי', עם מה שאדם זז קצת, מזיז עיניו מלהביט במקום שאינו טוב, מזיז את מחשבות לבו מחשוב לא טוב וכו', מזיז עצמו מעט לעסוק בתורה וכו', כי אכן הקב"ה מחשיב וקונה גם כל פעולה קטנה שאנו עושים.

ואותו 'עם הארץ'  – אנשים כערכנו – יתמה וישתומם, וכי במחיר זול כל כך אפשר כביכול לרצות את הבורא שיקחנו לקניינו, מה גם שאנו בדור 'חשוך' ואפל… הסתרה שבתוך הסתרה… אמנם, ה'סוד' הוא, שדייקא משום שאנו מתעסקים כביכול ב'שוק השחור', כלומר, בעת חשכות כשאין אפילו מעט אורה, עמוק עמוק בחשכת ליל, עם חשכות היצר הרע, שם מאין רואים אנו מתגברים, ומשברים עצמנו אליו יתברך שמו, שם אכן חשובה כל התגברות וכל טיפת עבודה עד שהקב"ה קונה אותנו, וכמו שאמרו חז"ל (אבות ו י) 'חמישה קניינים קנה לו הקב"ה בעולמו וכו', ישראל קנין אחד'.