תפריט
פרופסור מסר הרצאה באוניברסיטה. במהלך נאומו הקרין על המרקע שקופיות.
"אדוני הפרופסור!" – קם לפתע אחד התלמידים ואמר. "אולי לא שמת לב, אבל לדמות שבשקופית חסרות עיניים…".
הפרופסור שלף מתיקו טוש צבעוני ושרטט על המסך צמד עיניים גדולות.
המחזה שב על עצמו גם בשקופית השנייה. המקרן פלט על הלוח מראה של דמות ללא עיניים, התלמידים העירו למרצה, והפרופסור מיהר לתקן את הציור עם הלורד שבידו. לפתע קם תלמיד ואמר: "מה דעתו של כבוד הפרופסור על פתרון פשוט יותר: במקום לנסות לטפל בלוח – פשוט לתקן את השקופיות?!".
"הו, לזה חיכיתי!" – קרא הפרופסור בהתלהבות. "זה מה שרציתי ללמד אתכם. לעיתים קרובות מקור הבעיה בכלל איננו הלוח, אלא משהו אחר לגמרי ממה שנראה במבט הראשון!". "בחיים, לעיתים קרובות, ואולי אפילו לרוב – הבעיה היא לגמרי לא בדבר שראית, אלא בעיניים שלך. הכול תלוי בעיניים, במשקפיים. אם רק תתקין את העיניים שלך – כל החיים ייראו לך טובים בהרבה!"…
✵✵✵
סיפור דומה מעלה אף הוא את המסר האמור:
פעם פנה בחור-ישיבה אל מרן ראש הישיבה הגראי"ל שטינמן זיע"א, ותלונה בפיו. "אומרים שהתורה מתוקה כמו דבש" – אמר הנער בכאב – "אז למה אני לא חש זאת? דבש, אני מרגיש שהוא מתוק. מדוע אפוא את מתיקותה של התורה אינני חש?".
השיב לו מרן: "אם תיתן לאדם שפיו מלא בפצעים שורפים לאכול דבש – הוא יזעק מכאב. למה? כי הדבש מחלחל אליהם וגורם להם לדאוב עד למאוד. מה הפתרון? לשים משחה על הפצעים ולדאוג שיירפאו. או אז, כאשר יאכל האדם דבש – יתענג ויתמלא אושר".
"כך גם התורה" – אמר מרן לבחור – "היא מתוקה מאוד, אבל רק למי שאין לו פצעים בפה. אם מרגישים בכאב כאשר שוקדים בה, אות וסימן הוא לאיזה פצע רוחני מעיק הגורם לה להכאיב לנפש. תרופה לדבר ניתן למצוא על-ידי פשפוש במעשים ומציאת הנקודה המציקה. לכשזה יקרה, כל הכאבים ואי-תחושת המתיקות יחלפו כלא-היו"…
✵✵✵
ואלינו:
כאשר קשה לנו, לא מתוק לנו, מסובך ולא נעים, בזמן הלימוד – אין הדבר אומיר שאין לנו סיכוי להבין, להתחבר, להרגיש את המתיקות. לכל קושי, לכל בעיה – יש פתרון. עלינו רק לחפש אותו…
וכשנרצה – נצליח, בעזרת ה' יתברך!
