ניגש יהודי אל רבנו הקדוש מרן שר התורה הגר"ח קנייבסקי זיע"א, ושאלתו בפיו:
הלכה היא, כי מי ששוכח לומר את תפילת 'על הניסים בברכת המזון, יכול הוא לאומרה קודם 'הרחמן הוא יזכינו. אלא, שכאשר האדם עושה כך, צריך הוא לומר קודם "הרחמן הוא יעשה לנו נסים ונפלאות, כמו שעשה לאבותינו בימים ההם בזמן הזה".
"יאמר לי רבנו" – הרצה האיש בפני רבנו – "שמא כדאי לי לשכוח בכוונה את תפילת 'על הניסים, רק בשביל שאוכל לבקש בקשה נוספת בברכת המזון?"…
חיוך קל התפשט על פניו של מרן זיע"א, והוא השיב קצרות: "מי שלא שוכח להודות – לא צריך לבקש!"…
כמה קולע – ככה אמיתי…

✵✵✵

בעניין זה, אמר פעם אחד הצדיקים: תפילה צריכה להיות מורכבת מ-60% הודאה ו-40% בקשה.
ונשווה בנפשנו: כמה צריכים אנו להודות לבורא יתברך ששם חלקנו מיושבי בית המידרש. הלוא אין גבול להכרת הטוב והוקרת התודה שעלינו לחוש כלפיו, על שהבדילנו מן התועים ולא שמנו כמשפחות האדמה וכגויי הארצות.
אבל ללא ספק, התודה הגדולה שבידינו להביע כלפי הבורא וההנאה העצומה ביותר שאנו יכולים לגמול לו, היא – כאשר אנחנו יושבים ועמלים בתורה הקדושה. משננים משנה ועוד משנה, לומדים הלכה ועוד הלכה. ואז גם למילות השבח וההודיה שלנו תהיה משמעות אמיתית וחזקה יותר.
על כך כבר נאמר במסכת אבות: "רבי נחוניא בן הקנה אומר, כל המקבל עליו עול תורה – מעבירין ממנו עול מלכות ועול דרך ארץ".
כמה שווה…