תפריט
"הלו, מיסטר, סליחה? אתה יכולה לעזור לי?" כך בעברית עילגת ובמבטא אמריקאי כבד נשמע יהודי אחד מבקש את עזרת רעהו, "כן כמובן, אני אעזור לך בשמחה" עונה לו היהודי השני. "אני אומרת אפטר יו?" שואל האמריקאי, "כן בוודאי" עונה לו השני, "תחזור אחרי: "ארמי אבד אבי…"
כך – בקטע המשעשע הזה – נפתח שיעור המשניות בחברותא של הרב יונתן שטנצל והרב אהרן קסטל שליט"א.
הם אוחזים כעת (בעת הכנת הכתבה) בשלהי מסכת ביכורים – האחרונה בסדר זרעים, במשנה כתובה ההלכה הבאה: "בָּרִאשֹׁנָה, כָּל מִי שֶׁיּוֹדֵעַ לִקְרוֹת – קוֹרֵא, וְכָל מִי שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ לִקְרוֹת – מַקְרִין אוֹתוֹ. נִמְנְעוּ מִלְּהָבִיא, הִתְקִינוּ שֶׁיְּהוּ מַקְרִין אֶת מִי שֶׁיּוֹדֵעַ וְאֶת מִי שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ". הפתיח עם ההצגה של האמריקאי שזכה להביא ביכורים אך הוא אינו בקיא בלשון הקודש ולכן מבקש מהכהן שיקריא לו את מקרא הביכורים, נועד להמחיש בצורה הכי מוחשית וקרובה לעולמו של הלומד את הדין של: "מַקְרִין אוֹתוֹ".
אנחנו נועדים לשיחת ועידה מרתקת, עם "החברותא של המשנה". צמד מגידי השיעור במשנה יומית, שכבשו בסערה את עולם השיעורים המוקלטים והקווים הטלפוניים. הלוא הם: הרב יונתן שטנצל שליט"א מייסד ממלכת שיעורי התורה "אמר אביי" ובנו של הרב שלמה שטנצל זצ"ל היו"ר המיתולוגי של ארגון קביעותא, והרב אהרן קסטל שליט"א מפארי תלמידי החכמים בעיר התורה מודיעין עילית שכל רז לא אניס ליה.
אנחנו מנסים לגלות את סוד מרקחתם, בודקים את המתכון לקסמם. מבקשים להניח את האצבע, על האופן שבו קרה ששני תלמידי חכמים ויושבי אוהל מצליחים להנחיל את לימוד המשנה באמצעות המחשה של דרמה, סיפור והצגה, משל היו (חלילה) אנשי במה. בעיקר תהינו בקול, איך הם מצליחים להקליט מדי יום שני שיעורים על משניות, שקהל מאזינים גדול המורכב צעירים ומבוגרים, אנשי ספר ובעלי בתים, ממש משתוקק לשמוע אותם. שניהם מצטנעים באותה מידה וטוענים על מידת ההצלחה שהיא נובעת בעיקר בזכות כשרונותיו של הצלע השני בחברותא.
הרב שטנצל: "לפני כמה וכמה שנים בעת שהייתי גר בירושלים, תקף אותי לילה אחד תחושת דכדוך קלה. אולי היה לי יום קשה בעבודה או משהו אחר שהאפיל את מצב רוחי, אני לא ממש זוכר מה זה בדיוק היה. אבל אני כן זוכר שישבתי על הספה והתקשרתי ל"קול הלשון", רפרפתי בין השיעורים, ניסיתי למצוא איזה שיעור או שמא שיחה שיגביה את רוחי וייטיב את הרגשתי. לבסוף בסייעתא דשמיא גדולה, מצאתי שיחה של המגיד הירושלמי הנודע – רבי שלום שבדרון זכרונו לברכה.
דיבוריו של הרב שבדרון הרוו את נשמתי, מילותיו רוממו את רוחי וסעדו את נפשי. חשבתי לעצמי: הרי הרב שבדרון כבר נפטר לפני קרוב לעשרים שנה, את השיעור הזה הוא מן הסתם מסר כמה עשרות שנים קודם לכן והנה אני יושב בביתי כעבור שלושים או ארבעים שנה, וממש מחיה את נפשי עם ההקלטה של הדרשה. הנקודה הזאת מאוד תפסה אותי, הכוח של הדרשה או השיעור המוקלט ממש הדהים אותי.
נפעמתי מהעובדה שגם כעבור זמן רב מעת מסירת השיעור, בעזרת הטכנולוגיה אפשר לחייג לקו טלפון ולהאזין להקלטה. וכפי שחוויתי בעצמי, גם כעבור שנים תוכן הדברים עדיין מחזקים ומעוררים. בזכרוני היה חקוק איך כילד וגם כנער היה אבי זצ"ל לוקח אותי לשמוע את דרשותיו של רבי שולעם שבדרון "המגיד" בה"א הידיעה והם הותירו בי רושם עז כמובן, כשהקשבתי להקלטות השיעורים כעבור שנים, התעוררו להם שוב אותם רשמים והרגשתי בחוש איך שפתותיו של ר' שולעם דובבות גם בקבר.
מאז, התחלתי להקליט שיעורים בכל שעה שהתפנתה ובכל הזדמנות שנוצרה".
בשנים האחרונות הקלטות השיעורים של הרב שטנצל צברו תאוצה, הוא ייסד את קו התוכן התורני "אמר אביי". הוא עצמו מוסר שיעורים בכמה וכמה מחלקי התורה, כמו משנה יומית וכן דף היומי, גם על פרשת השבוע ואפילו על התלמוד הירושלמי. רבנים אחרים בקו, מוסרים עוד שיעורים על שאר הנושאים. למעשה, קו "אמר אביי" קבע את מקומו בשורה הראשונה של הפצת תורה בעידן הנוכחי, עם אלפי מאזינים יומיומיים קבועים והמונים שלומדים ומתחזקים מהתכנים.
הרב קסטל: "אחד מהרבנים בקו שמכיר אותי, המליץ לרב שטנצל להתחיל למסור את שיעוריו בסדר ה"משנה היומית" יחד איתי. התחלנו בסוף המחזור הקודם בסדר טהרות, עשינו כמה ניסויים בסגנון הדברים. עד שמצאנו בסייעתא דשמיא את הנוסחה הנכונה, לימוד משותף בחברותא. לא שיעור משותף של רבנים המתחלקים בין הקטעים, אלא ממש לימוד פורה. עם שאלות שמתעוררות תוך כדי הלימוד, והבנות חדשות שמתחדדות במהלך הניסיון להסביר את המשנה.
הרב שטנצל: אכן, העניינים השתלשלו בהשגחה עליונה כפי שהרב קסטל סיפר. זכיתי ברוך השם בלימוד יומי עם חברותא שהוא תלמיד חכם גדול, בקיא בכל מקום ששואלים אותו. לכן השיעורים שלנו לא יכולים להיות מתוכננים מראש, כי תמיד במהלך הלימוד צצות שאלות חדשות והרב קסטל נצרך להשיב להם תשובות.
הרב שטנצל: אני חייב לגלות את האמת לקהל הקוראים, אנחנו לא מתכוננים מראש לשיעורים. בדרך כלל הרב קסטל רק מתקשר אליי זמן מה לפני השיחה המוקלטת, מזכיר לי את תורף העניינים של שתי המשניות בסדר הלימוד היומי וכעבור כמה דקות אנחנו כבר מקליטים. אנחנו לומדים ביחד את המשנה וכפי שהמאזינים יכולים להיווכח, אנחנו פשוט מנסים להבין מה כתוב בה.
הרב קסטל: תיאורו של הרב שטנצל נכון ולשבחו ייאמר שההסדר הזה עובד מצוין, כי הוא ממש בקיא בעניינים וכך אנחנו ניגשים ללימוד עם פרישקייט (רעננות) של לימוד כבראשונה ולא כמי שכבר למדו כמה פעמים ובשעת השיעור זה כבר חזרה.
הרב קסטל: אני מאמין שיש לכך כמה סיבות, ובוודאי לכל אחד מהמאזינים שלנו יש את הטעם האישי שלו. חלקם יתחברו לניגון המיוחד שר' יונתן פותח איתה את לימוד המשנה, להיזהר בעשה טוב מאזהרת הגמרא במגילה: "הקורא בלא נעימה ושונה בלא זמרה".
אבל לעניות דעתי יש נקודה אחת בשיעורים שלנו שמעלה אותה בכמה רמות, הרבנים ופוסקי ההלכה, שר' יונתן מעלה לשיחת ועידה כשמתעוררות שאלות קשות במהלך השיעור. מדובר בפוסקי הלכה בעלי שיעור קומה בתחומם, כמו – הרב שאול רייכנברג מומחה לזרעים, הרב אברהם מרדכי מרקסון מאשדוד והרב ישראל רג'ימינסקי – שמעניקים לנו זווית ראייה ומחשבה מקיפה על כל הסוגיה שנידונה באותה שיחה.
בנוסף, ר' יונתן מאוד מקפיד על כך שהמאזינים יצאו עם משהו למעשה. שנוכל לסכם בסוף השיעור מה בדיוק מה למדנו היום ולמאי נפקא מינה.
הרב שטנצל: אני אכן מאמין מאוד בנקודה השנייה שהרב קסטל העלה, הלומד צריך לדעת לסכם במשפט אחד את הנידון שעולה מלימוד המשנה. לכן אנחנו פותחים את השיעור בהמחשה, של העניין המרכזי שנלמד במשנה, שכולם יוכלו להניח את האצבע ולהצביע – הנה זה מה שלמדנו היום.
הרב שטנצל: לכאורה בני הישיבות מכירים כבר מסכתות סדר מועד, אבל הייתי רוצה לומר להם – שהם עוד לא מכירים אותם כפי שלומדים אותם בסדר לימוד עקבי של שתי משניות יומיות. במיוחד כפי שאנחנו משתדלים ללמוד בשיעור החברותא שלנו, במיטב ההבנה והבהירות ובעיקר לקרב את הדברים לכדי מעשה. שאנשים לא יחשבו שרוב הלכות המשנה תקפות רק לזמן הבית וכדומה, אלא להבין שכל דבר יכול להיות אקטואלי גם לזמנינו.
