הקדמה למסכת גיטין

הקדמה כללית למסכת גיטין

שנינו בריש מסכת קידושין שהאשה קונה את עצמה בשתי דרכים, בגט ובמיתת הבעל, ו'בגט' היינו מה שנאמר בתורה (דברים כ"ד א'-ב') 'וכתב לה ספר כריתות, ונתן בידה, ושלחה מביתו, והלכה והיתה לאיש אחר'.

עדי מסירה ועדי חתימה

נחלקו רבי אליעזר ורבי מאיר אם 'עדי מסירה כרתי' או 'עדי חתימה כרתי', שרבי אליעזר סובר שהעדים שרואים את מסירת הגט גורמים את חלות הכריתות, ומעיקר הדין אין צריך שעדים יהיו חתומים בגט, [ורק תקנו מדרבנן עדי חתימה כדי לברר את הגירושין אחר כך אם ימותו עדי המסירה או ילכו למדינת הים[1]], ורבי מאיר סובר שהעדים החתומים על הגט גורמים את חלות הכריתות, ונחלקו הראשונים אם לרבי מאיר צריך גם עדי מסירה כמו כל דבר שבערוה שצריך עדים הרואים את המעשה לקיום הדבר, [ועדי חתימה מועילים רק לאשוויי שטרא], או שהעדים החתומים על הגט מועילים כעדות לקיום הדבר, אף על פי שלא ראו כלל את המעשה.

נוסח הגט

צריך לכתוב בגט את נוסח הגירושין – 'הרי את מותרת לכל אדם' או 'הרי את מגורשת' וכדומה – וכן את שם הבעל ושם האשה, ומדרבנן גם הזמן והמקום. כל זה הוא עיקר הגט ונקרא 'תורף הגט', ושאר הדברים שכותבים בגט נקרא 'טופס הגט'.

אם לא נכתבו שמות האיש והאשה בגט, כתבו תוספות (כ"ד ב' ד"ה בעדי) שלדעת רבי מאיר ש'עדי חתימה כרתי', הגט פסול מדאורייתא, משום שצריך שיהא מוכח מתוך השטר עצמו שנכתב לשם איש זה ואשה זו, אבל לדעת רבי אליעזר שעדי מסירי כרתי, כל שראו עדים שהבעל מסר לאשה שטר שכתוב בו 'הרי את מותרת לכל אדם', היא מגורשת מדאורייתא. אמנם דעת כמה הראשונים (רמב"ן ריטב"א ור"ן כ' א', ראשונים קידושין ט' א') הגט פסול מדאורייתא לכולי עלמא אף לדעת רבי אליעזר, וביארו הרמב"ן והר"ן משום שצריך 'ספר כריתות', דהיינו סיפור דברים של כריתות (עי' גמרא כ"א ב'), ואם לא כתובים בו שמות האיש והאשה, לא נחשב סיפור דברים.

'לשמה'

צריך לכתוב את הגט 'לשמה', דהיינו לשם האשה המתגרשת בו, שנאמר 'וכתב לה ספר כריתות', ודרשו 'לה' לשמה. ועוד צריך לכוין לשם הבעל (רמב"ם הל' גירושין פ"ג ה"א).

לדעת רבי מאיר שעדי חתימה כרתי, 'וכתב לה' נאמר על עדי חתימה, ולכן הדין 'לשמה' הוא רק בחתימת העדים ולא בכתיבת הגט, ובגמרא (ג' ב') הביאו מימרא של רב נחמן, 'אומר היה רבי מאיר, אפילו מצאו באשפה, חתמו ונתנו לה, כשר'. אבל לדעת רבי אליעזר שעדי מסירה כרתי, 'וכתב לה' נאמר על כתיבת הגט, ולכן צריך לכתוב את תורף הגט לשמה.

 

 

נתינת הגט

הבעל צריך ליתן את הגט לתוך ידה של האשה, שנאמר 'ונתן בידה', ולאו דוקא ידה ממש, אלא הוא הדין חצרה או כל מקום שהיא שלה ויש לה כח לקנות דברים המונחים שם מדין קנין חצר (ריש פ"ח).

הבעל יכול למנות שליח להביא את הגט לאשה – 'שליח הולכה' – ושלוחו של אדם כמותו ונחשב שהבעל עצמו נתן את הגט, וכן האשה יכולה למנות שליח לקבל את הגט – 'שליח קבלה' – ונחשב שהבעל נתן את הגט לתוך ידה של האשה.

רצון על חלות הגירושין בשעת נתינת הגט

הבעל צריך ליתן את הגט לרצונו, והרשב"ם (ב"ב מ"ח א' ד"ה ובן) פירש משום שנאמר 'ונתן', שמשמע לרצונו, ואם נתן את הגט בעל כרחו, לא חלו הגירושין, ונקרא 'גט מעושה'.

אמנם אם בית דין כפוהו ולבסוף אמר 'רוצה אני', נחשב 'לרצונו' וחלו הגירושין. [הרמב"ם כתב (הל' גירושין פ"ב ה"ב) שחלו הגירושין אף על פי ש'תליוהו ויהיב אין מתנתו מתנה' (עי' ב"ב שם), וביאר שכיון שמצוה היא, תולים שבאמת רצה, וז"ל, מאחר שהוא רוצה להיות מישראל ורוצה הוא לעשות כל המצוות ולהתרחק מן העבירות, ויצרו הוא שתקפו, וכיון שהוכה עד שתשש יצרו, ואמר רוצה אני, כבר גירש לרצונו, עכ"ל, ועי' במפרשים מה שהקשו על זה מסוגיית הגמרא שם, ומה שתירצו].

רק בבעל הקפידה התורה שיהא הגט לרצונו, אבל אשה מתגרשת בעל כרחה, אמנם בזמן הגאונים, רבינו גרשום מאור הגולה עשה חרם על מי שמגרש את אשתו בעל כרחה (עי' רמ"א אבן העזר סי' קי"ט סעי' ו').

[1] ואע"פ שלדעת רבי אליעזר עדי מסירה כרתי, ואם כן לכאורה עדי חתימה אינם מועילים לברר את הגירושין, תירץ הרי"ף (מ"ז ב') שמודה רבי אליעזר שעדי חתימה כרתי, ורק לכתחילה צריך עדי מסירה, ותוספות (ד' א' ד"ה דקיי"ל) תירצו שאם היו עדי חתימה, מסתמא בהכשר נעשה עם עדי מסירה.

למאמרים האחרונים

.

רבי יונה שטנצל זצ"ל

.

באור המשנה - קידושין

.

אודות גיטין וקידושין

האזנה לשיעורי הרב אברהם יעקב בוים

0723323020 >> 1 >> 1 >> 4

אנחנו שולחים למייל (בתזמון שאתם בוחרים)
תוכן תורני מרתק וייחודי!

מיד לאחר ההרשמה תקבלו מייל עם פירוט אפשרויות התזמון לבחירה

דילוג לתוכן