מסכת ביצה שאנו עומדים ללמוד בע"ה בחודש זה, נקראת גם "מסכת יום טוב", שכן היא עוסקת בדיני יום טוב. ולאחריה (בסדר המשניות, או לפניה בסדר תלמוד בבלי) מסכת ראש השנה, שגם הוא יום טוב, מן המועדות מקראי קדש.

נאמר בתורה: "אֵלֶּה מוֹעֲדֵי ה' מִקְרָאֵי קֹדֶשׁ אֲשֶׁר תִּקְרְאוּ אֹתָם בְּמוֹעֲדָם" (ויקרא כג, ד), ואמרו חז"ל (ראש השנה כה.) "תִּקְרְאוּ אֹתָם", קרי ביה "תקראו אַתֶּם", בית דין הם הקובעים את המועדות, שהרי בידם ניתן קידוש החודש, לקבוע מתי יהא ראש חודש, וממילא מתי יחולו המועדות.

ונאמר שלש פעמים בפרשה ההיא "תִּקְרְאוּ אֹתָם", לומר לך: אַתֶּם אפילו שוגגין, אתם אפילו מזידין, אתם אפילו מוטעין. (גמרא שם)

וידוע המעשה המובא במשנה, שקידש רבן גמליאל הנשיא את החודש, ולא הסכים אתו רבי יהושע וטען שטעות היא, "שלח לו רבן גמליאל, גוזרני עליך שתבוא אצלי במקלך ובמעותיך ביום הכפורים שחל להיות בחשבונך. הלך ומצאו רבי עקיבא מיצר. אמר לו: יש לי ללמוד שכל מה שעשה רבן גמליאל עשוי, שנאמר "אלה מועדי ה' מקראי קדש אשר תקראו אתם", בין בזמנן בין שלא בזמנן אין לי מועדת אלא אלו". (ראש השנה פ"ב משנה ח' ט')

והנה בתפילת שבת אנו אומרים "מקדש השבת", ובתפילת יום טוב אומרים "מקדש ישראל והזמנים", מפני שאת השבת קידש הקב"ה, ואילו לגבי ה"זמנים", כלומר המועדים, הקב"ה קידש את ישראל שהם יקדשו את הזמנים, ולכן מקדימים ואומרים מקדש ישראל – והזמנים.

ומצינו בגמרא: תני תנא קמיה דרבינא "מקדש ישראל והשבת והזמנים" [ביו"ט שחל בשבת]. אמר ליה: אטו שבת ישראל מקדשי ליה [שקדמת קדושת ישראל לשל שבת] והא שבת מקדשא וקיימא [מששת ימי בראשית, ואינה תלויה בקביעות דראש חדש]. אלא אימא "מקדש השבת ישראל והזמנים". (ביצה דף יז.)

ואכן חלק גדול ממסכת ראש השנה עוסק בדיני קידוש החדש, שהוא הבסיס לקביעת המועדות. ועל קביעת החודש במועדו התירה תורה אפילו לחלל את השבת.

שהרי עדים שראו את הלבנה בחידושה מותרים ללכת לירושלים בשבת כדי להעיד, ולא זו בלבד, אלא לפעמים מותר גם לאחרים ללוותם: "מי שראה את החודש ואינו יכול להלך, מוליכין אותו על החמור, אפילו במטה. ואם צודה להם [שיש סכנת אורב בדרך] לוקחין בידם מקלות. ואם היתה דרך רחוקה, לוקחין בידם מזונות, שעל מהלך לילה ויום מחללין את השבת ויוצאין לעדות החודש, שנאמר "אלה מועדי ה' אשר תקראו אותם במועדם" [וכל מקום שנאמר "מועד" "במועדו", דוחה את השבת. רבינו עובדיה מברטנורא]. (ר"ה פ"א משנה ט')

אכן רק על שני חדשים מחללים את השבת: על ניסן ועל תשרי, שבהם מתקנים את המועדות:
בתשרי – סוכות. בניסן – פסח ושבועות [שחל חמישים יום אחרי פסח].

אך להודיע מתי קידשו בית דין את החודש אין מחללין שבת. והמקומות שהספיקו שליחי בית דין להגיע אליהם בימות החול, היו עושים יום אחד יום טוב. והשאר – מוסיפים יום אחד מספק: שני ימים טובים של גלויות.