תפריט
כל אדם מישראל חייב מן התורה במחצית השקל, בין בארץ ישראל בין בחוץ לארץ, בין עשיר בין עני, ואפילו עני המתפרנס מן הצדקה צריך לשאול מאחרים או למכור הבגד שהוא לובש (רמב"ם הל' שקלים פ"א ה"א). אמנם נשים, וכן עבדים כנענים – שדינם כנשים למצוות עשה שבתורה – פטורים ממצות מחצית השקל, שנאמר 'ונתנו איש כופר', איש ולא אשה.
קטן פטור ממחצית השקל, ולדעת הרבה הראשונים, וכן דעת הרע"ב, לא רק קטן שלא הגיע לי"ג שנים או לא הביא שתי שערות שפטור מכל המצוות שבתורה, אלא כל שלא הגיע לבן עשרים שנה, פטור, שנאמר שם בפרשה, 'מבן עשרים שנה ומעלה'.
נחלקו תנאים (פ"א מ"ד) אם כהנים ולויים חייבים במחצית השקל. לפי התנא שהם פטורים דורשים כן ממה שנאמר בפרשה 'כל העובר על הפקודים מבן עשרים שנה ומעלה', וכהנים ולויים היו מנויים מבן חודש ומעלה, ולפי התנא שאף כהנים ולויים חייבים, דורשים 'כל העובר' בפני עצמו, שכל מי שעבר בים סוף חייב במחצית השקל.
מצות מחצית השקל נוהגת רק בזמן שבית המקדש קיים (פ"ח מ"ח), ולכן אינה נוהגת בזמן הזה, [אלא שמכל מקום נוהגים בערב פורים ליתן מחצית של מטבע של אותו מקום ואותו זמן, [כגון חצי שקל בארץ ישראל], זכר למחצית השקל (רמ"א או"ח סי' תרצ"ד סעי' א')].
שיעור מחצית השקל
'שקל' האמור בתורה הוא מטבע של 'סלע' בלשון חכמים, והוא ד' דינרי כסף, נמצא שמחצית השקל הוא ב' דינרי כסף. במשנה 'מחצית השקל' נקרא 'שקל', וא"כ מטבע של 'שקל' שבמשנה שווה ב' דינרי כסף.
קרבנות ציבור באים רק מכסף של אותה שנה
ממה שנאמר בפרשה של קרבן מוסף של ראש חודש (במדבר כ"ח, י"ד) 'זאת עולת חודש בחדשו', דרשו חז"ל 'חַדֵשׁ והבא קרבן מתרומה חדשה', דהיינו שצריך להביא קרבנות ציבור רק מכסף של אותה שנה בלבד, והשנה מתחילה לענין זה מניסן, ולכן הממונה 'תורם' מיד בתחילת ניסן כדי שקרבנות הציבור של השנה החדשה יבואו מכסף של אותה שנה. ולפיכך תקנו שיביאו את המחצית השקל בחודש אדר כדי שהמטבעות יגיעו ללשכה עד ראש חודש ניסן.
הנותן מחצית השקל צריך להוסיף 'קלבון' – ולהלכה הוא מטבע בשיעור של חצי מעה (פ"א מ"ז) – אמנם לדעת חכמים (פ"א מ"ו) אם נותן מטבע של מחצית השקל פטור מלהוסיף קלבון, שנאמר 'זה יתנו', כזה יתנו ולא יותר (עי' רע"ב ורא"ש שם), ורק אם מביא מטבעות אחרות ופורטן אצל השולחני חייב להוסיף קלבון, [ויכול ליתן את הקלבון לשולחני, כיון שהשולחני הוא שליח של הקדש].
כל מי שנתן מחצית השקל, היה מכניסו לתוך 'שופר' המונח בלשכה, והעוסקים בלשכה היו מעבירים את המטבעות מהשופרות ומניחים אותן בלשכה, ובראש חודש ניסן הממונה היה 'תורם' מהמטבעות שבלשכה והיה מכניסן לשלש קופות (עי' רמב"ם פיהמ"ש ריש פ"ג) – והיה מברך על הרמה זו (עי' חכם צבי סי' ק"כ שהוכיח כן מהירושלמי) – וכל זמן שהיו צריכים כסף לקרבנות הציבור היו לוקחים מהמטבעות שבקופות.
