תפריט
שמעון הצדיק היה משיירי כנסת הגדולה, הוא היה אומר, על שלשה דברים העולם עומד, על התורה, ועל העבודה, ועל גמילות חסדים. (אבות פרק א' משנה ב') וברבינו עובדיה מברטנורא: על העבודה, עבודת הקרבנות, שכך שנינו במסכת תענית (דף כז:) אלמלא מעמדות לא נתקיימו שמים וארץ. ומצינו שבשביל הקרבנות שהקריב נח נשבע הקב"ה שלא יביא מבול לעולם. הרי שהעולם עומד על הקרבנות.
הקרבנות נחלקו לכמה סוגים: קרבנות צבור וקרבנות יחיד, קרבנות חובה וקרבנות נדבה, קדשי קדשים וקדשים קלים, קרבן בהמה [וצאן], קרבן עוף, מנחות ונסכים. וגם הקטורת בכלל הקרבנות.
קרבנות צבור הם חובה, וזמנם קבוע, ומקריבים אותם גם בשבת, ואף שיש בהם מלאכות האסורות בשבת, העבודה דוחה שבת.
קרבנות היחיד, יש שהם חובה, כגון שמביא קרבן על חטא שחטא, חטאת או אשם. או שמביא קרבן כדי להטהר, נזיר, יולדת, זב או מצורע, וכן קרבן פסח, בכור בהמה טהורה, ומעשר בהמה. ויש שהם נדבה, שנתנדב לבו להביא קרבן לבית המקדש. ומביא קרבן עולה או שלמים. לגבי קרבן תודה, אמרו חז"ל: אמר רב יהודה אמר רב, ארבעה צריכין להודות, יורדי הים הולכי מדברות ומי שהיה חולה ונתרפא ומי שהיה חבוש בבית האסורים ויצא (ברכות נד.) אם כן זו חובתם.
בפרק חמישי ממסכת זבחים, פרק איזהו מקומן שאנו אומרים לפני תפילת שחרית, מפרטת המשנה איזה קרבנות הם קדשי קדשים ואיזה קדשים קלים. ובכל הפרק כולו אין אפילו מחלוקת אחת, שכולו נאמר בלשון שנמסר למשה בסיני בתורה שבעל פה. [ויש אומרים שלכן נבחר פרק זה לאומרו בכל יום לפני התפילה].
*****
והטעם שאנו אומרים סדר הקרבנות בכל יום, על פי המבואר בגמרא (תענית כז:) שאמר אברהם אבינו בברית בין הבתרים לפני הקב"ה, כשהודיעו על עבודת הקרבנות שתכפר ותגן על בניו: אמר לו, רבונו של עולם, תינח בזמן שבית המקדש קיים, בזמן שאין בית המקדש קיים מה תהא עליהם? אמר לו: כבר תקנתי להם סדר קרבנות, בזמן שקורין בהן לפני מעלה אני עליהם כאלו הקריבום לפני ואני מוחל להם על כל עונותיהם.
עוד יש לנו בעת הגלות, עבודת הלב שהיא התפילה, שעליה נאמר "ונשלמה פרים שפתינו" (הושע יד, ג). ופירש רש"י שם: ונשלמה פרים – שהיה לנו להקריב לפניך נשלם אותם בריצוי דברי שפתינו.
בחודש אב, שאנו מתאבלים בו על חורבן בית המקדש וביטול העבודה, אנו מצפים לגאולה השלימה שיחדש הקב"ה ימינו כקדם בבנין בית המקדש ונזכה להקריב קרבנות על המזבח, אשר יעלו לריח ניחוח לה'.
