תפריט
בְּשׁוּלֵי הַיַּעַר, יָשַׁב לוֹ קוֹף צָעִיר וְרַעֲנָן עַל עָנָף גָּבוֹהַּ, זְנָבוֹ הֶאָרֹךְ מִתְנוֹעֵעַ בְּבִטָּחוֹן עַצְמִי מֻחְלָט.
לְמַטָּה, מִתַּחַת לָעֵץ, בֵּין שָׁרָשִׁים עֲבֻתִּים וְעָלִים יְבֵשִׁים, פָּסַע לְאִטּוֹ שׁוּעָל זָקֵן, עֵינָיו הַחֲכָמוֹת הָאֲפֹרוֹת מְסַפְּרוֹת עַל חָכְמָה עַתִּיקָה וְרַבַּת-שָׁנִים.
"תִּרְאֶה כַּמָּה אֲנִי מֻשְׁלָם!", צִפְצֵף הַקּוֹפִיף בְּקוֹל, מֵעִיר אֶת תְּשׂוּמֶת לִבּוֹ שֶׁל הַשּׁוּעָל. "אֲנִי יָכוֹל לְתַמְרֵן בֵּין עֲנָפִים בִּמְהִירוּת הַבָּזָק. וּלְמָה אַתָּה מְסֻגָּל, אֲדוֹנִי הַמְּלֻמָּד?", צָחַק הַקּוֹף בְּהִתְגָּרוּת, וְקִפֵּץ בִּקְלִילוּת בֵּין הָעֲנָפִים בִּתְנוּעוֹת מַרְהִיבוֹת.
הַשּׁוּעָל הֶקָּשִׁישׁ חִיֵּךְ. "נָכוֹן, אַתָּה זָרִיז", אָמַר בְּקוֹל שָׁקֵט וּמְעַט צָרוּד, "אַךְ אֱמֹר לִי בְּבַקָּשָׁה, מָה לָמַדְתָּ הַשָּׁבוּעַ?".
"לִלְמֹד?" לָעַג הַקּוֹף, מְנוֹפֵף בִּזְרוֹעוֹתָיו. "לְמִי יֵשׁ זְמַן לִלְמֹד? אֲנִי עָסוּק בַּהֲנָאוֹת הַיַּעַר, מְתַזֵּז לִי בֵּין הָעֵצִים וְקוֹטֵף קוֹקוּסִים לָרֹב. מָה כְּבָר יֵשׁ לִלְמֹד בַּיַּעַר הַזֶּה?".
הַשּׁוּעָל הִשְׁעִין אֶת גּוּפוֹ הֶעָיֵף עַל שֹׁרֶשׁ עֵץ יָשָׁן. "וּמָה תַּעֲשֶׂה בַּיּוֹם שֶׁהַיַּעַר יִכָּרֵת, קוֹף צָעִיר שֶׁלִּי?", שָׁאַל בְּקוֹל עָמֹק, לוֹחֵשׁ.
"נוּ, מָה נִרְאֶה לְךָ?" הֵשִׁיב הַקּוֹף בְּשַׁחְצָנוּת יַלְדוּתִית, "אֵין דָּבָר שֶׁיַּעֲצֹר אוֹתִי!".
"לֹא", אָמַר הַשּׁוּעָל, פָּנָיו מַרְצִינוֹת בְּאַחַת. "כְּשֶׁזֶּה יִקְרֶה, תְּגַלֶּה אָז שֶׁחָכְמָה חֲשׁוּבָה יוֹתֵר מִזְּרִיזוּת. אֲקַוֶּה בִּשְׁבִילְךָ שֶׁלֹּא יִהְיֶה מְאֻחָר!".
הַשּׁוּעָל הִמְשִׁיךְ לְדַרְכּוֹ לְאַט וּבְבִטְחָה, מוֹתִיר אַחֲרָיו קוֹף מְהֻרְהָר אַךְ קְצָת יוֹתֵר חָכָם.
בְּדוֹמֶה לַקּוֹף הַזָּרִיז וְהַלֻּלְיָנִי, הַמִּתְרַבְרֵב בְּכִשּׁוּרָיו הַפִיזִיִּים, יֵשׁ הָרוֹאִים בְּלִמּוּד רַק אֹסֶף שֶׁל כְּלָלִים טֶכְנִיִּים שֶׁיֵּשׁ לְרַפְרֵף עֲלֵיהֶם בְּאֹפֶן שִׁטְחִי. הַגִּישָׁה הַתּוֹרָנִית, לְעֻמַּת זֹאת, מַצִּיעָה לִמּוּד עָמֹק – מִתּוֹךְ רָצוֹן לְהָבִין וְלַחְדֹּר אֶל מַהוּת הַדְּבָרִים, לְלַבֵּן, לְהַקְשׁוֹת, לְפַלְפֵּל וְלָרֶדֶת אֶל שָׁרְשָׁהּ שֶׁל כָּל מִלָּה בַּתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה.
הַמִּשְׁנָיוֹת הַנִּפְלָאוֹת מַזְמִינוֹת אוֹתָנוּ לְהָבִין אֶת טַעֲמֵי הַמִּקְרָאוֹת. כָּל תֵּבָה מִתְחַלֶּקֶת לְכַמָּה כִּוּוּנֵי חֲשִׁיבָה, וְכָל כִּוּוּן מִתְפָּרֵשׁ בְּכַמָּה אֳפָנִים, אוֹ כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ חֲזַ"ל בִּלְשׁוֹן הַזָּהָב שֶׁלָּהֶם: "שִׁבְעִים פָּנִים לַתּוֹרָה".
זוֹהִי מַהוּת הַתּוֹרָה-שֶׁבְּעַל פֶּה. לִמּוּד אֵינוֹ רַק צְבִירַת יֶדַע, אֶלָּא דֶּרֶךְ חֲשִׁיבָה. זֶהוּ תַּהֲלִיךְ שֶׁל חֲקִירָה וּבֵרוּר נוֹקְבִים.
מָשָׁל הַקּוֹף וְהַשּׁוּעָל מַזְמִין אוֹתָנוּ לְהַרְהֵר בְּעַצְמֵנוּ: הַאִם אָנוּ לוֹמְדִים כְּמוֹ קוֹף זָרִיז אַךְ שִׁטְחִי, אוֹ כְּמוֹ שׁוּעָל חָכָם וּמַעֲמִיק-חֲשֹׁב.
