סִפּוּר נִפְלָא שֶׁהוּבָא בַּסֵּפֶר 'רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ מִצַּאנְז':

חֲבֵר נְעוּרִים הָיָה לוֹ לָרַהַ"ק בַּעַל הַ'דִּבְרֵי חַיִּים' מִצַּאנְז זיע"א – הָרַהַ"ק רַבִּי שָׁלוֹם מִקָּאמִינְקָא זיע"א. יַחַד הִתְעַלּוּ בִּמְחִצַּת רַבָּם, הָרַהַ"ק רַבִּי נַפְתָּלִי מֵרוֹפְּשִׁיץ זיע"א.

פַּעַם סִפֵּר הָרַבִּי מִקָּאמִינְקָא לַחֲבֵרוֹ:

בָּעִיר יָרִיטְשׁוֹב הָיָה שׁוֹטֶה מְפֻרְסָם, פֶּרֶץ שְׁמוֹ. מוּזָר הָיָה בַּהֲלִיכוֹתָיו וּמְקוֹרִי בְּהֵלֶךְ מַחֲשַׁבְתּוֹ.

יוֹם אֶחָד נִסִּיתִי לְהַחֲזִירוֹ לַמַּסְלוּל וּשְׁאַלְתִּיו: "פֶּרֶץ, מַדּוּעַ לֹא תִּשָּׂא אִשָּׁה וְתָקִים מִשְׁפָּחָה לְתִפְאֶרֶת?".

תָּמַה: "לְשֵׁם מָה לוֹ לָאָדָם אִשָּׁה? וְכִי לֹא טוֹב לוֹ לִהְיוֹת לְבַדּוֹ, חָפְשִׁי מִכָּל עֹל?".

הֵשַׁבְתִּי: "אָדָם נוֹשֵׂא אִשָּׁה כְּדֵי לְהָקִים מִשְׁפָּחָה מְרֻבַּת יְלָדִים!".

חִיֵּךְ פֶּרֶץ כְּנֶגְדִּי וְאָמַר: "וְאִם אֶמְנֶה בְּפָנֶיךָ רְשִׁימָה שֶׁל אַבְרֵכִים שֶׁנָּשְׂאוּ אִשָּׁה וְעוֹדָם עֲרִירִיִּים…".

הֵגַבְתִּיו: "רֵאשִׁית, לֹא אָבְדָה תִּקְוָתָם. וְשֵׁנִית, יְכוֹלִים הֵם לִנְסֹעַ אֶל הָרַבִּי מִבֶּעלְזְא וּלְהִתְבָּרֵךְ בְּזֶרַע שֶׁל קְיָמָא!".

"יִשְׁמְעוּ אָזְנֶיךָ מָה שֶׁפִּיךָ מְדַבֵּר!", קָרָא הַשּׁוֹטֶה הַשָּׁנוּן בִּתְרוּעַת נִצָּחוֹן, "אִם אֶחְפֹּץ בִּילָדִים, אֶסַּע גַּם אֲנִי אֶל הָרַבִּי מִבֶּעלְזְא וִיבָרְכֵנִי! אִשָּׁה, אֵפוֹא, לָמָּה לִי?".

מִשֶּׁסִּפֵּר הָרַבִּי מִצַּאנְז מַעֲשֶׂה זֶה לְתַלְמִידָיו, פֵּרֵשׁ:

"כִּסְבוּרִים אַתֶּם שֶׁרַבִּי שָׁלוֹם סִפֵּר לִי זֹאת כְּדֵי לִלְעֹג לְפֶרֶץ הַשּׁוֹטֶה? – לֹא וָלֹא! הוּא סִפֵּר זֹאת כְּדֵי לִלְעֹג לָנוּ".

"מוּדָעִים אָנוּ, בָּרוּךְ הַשֵּׁם, לְכוֹחָהּ שֶׁל תְּפִלָּה, לִנְחִיצוּת הַסִּיַּעְתָּא דִּשְׁמַיָּא, וּמִתְפַּלְּלִים אָנוּ כְּדֵי לִזְכּוֹת לָהּ. אֲבָל עָלֵינוּ לִרְאוֹת שֶׁלֹּא נִהְיֶה כְּאוֹתוֹ שׁוֹטֶה, שֶׁלֹּא הֵקִים מִשְׁפָּחָה וְנָסַע רַק לְקַבֵּל בְּרָכָה, לְלֹא כָּל מַעֲשֶׂה פִיזִי מִצִּדּוֹ".

"כִּי רַק כַּאֲשֶׁר הָאָדָם עוֹשֶׂה אֶת שֶׁלּוֹ, בְּכָל תְּחוּם, וְלוּ כְּחֹד מַחַט – אָז נֶעֱזַר הוּא מִמָּרוֹם כְּפִתְחֵי אוּלָמוֹת!"…

וְאֵלֵינוּ:

קַל לוֹ לְכָל מִי שֶׁאֵינוֹ מָלֵא בְּמַסְפִּיק מוֹטִיבַצְיָה, פָּשׁוּט לָשֶׁבֶת וְלוֹמַר לְעַצְמוֹ: "לָמָּה לִי לִלְמֹד מִשְׁנָיוֹת וַהֲלָכוֹת, אֲנִי הֲרֵי בֵּין כֹּה וָכֹה לֹא זוֹכֵר כְּלוּם? – זֶה בִּכְלָל לֹא יוֹעִיל לִי!".

אָמְנָם, בֶּאֱמֶת אֵין זוֹ צוּרַת הַחֲשִׁיבָה הָרְאוּיָה. כִּי כָּל יְהוּדִי מְצֻוֶּה לָגַעַת כְּפִי יְכָלְתּוֹ בְּקַצְווֹת הַתּוֹרָה, לְנַסּוֹת לְהִתְקָרֵב כַּמָּה שֶׁיּוֹתֵר, מִבְּלִי לַחֲשֹׁב עַל הַתּוֹעֶלֶת שֶׁתִּצְמַח לוֹ מִכָּךְ וְהַאִם תִּצְמַח לוֹ.

עָלֵינוּ לַעֲשׂוֹת אֶת שֶׁלָּנוּ. לִלְמֹד כָּל יוֹם בְּסַךְ הַכֹּל כַּמָּה מִשְׁנָיוֹת, לְשַׁנֵּן כַּמָּה הֲלָכוֹת, לִשְׂמֹחַ עִם כָּל הִתְקַדְּמוּת קְטַנָּה, לְהוֹדוֹת לַקָבָּ"ה עַל שֶׁזָּכִינוּ לְהִמָּנוֹת עַל צְבָא עֲמֵלֵי הַתּוֹרָה. כַּאֲשֶׁר נַעֲשֶׂה זֹאת, נְגַלֶּה לְפֶתַע אֶת גֹּדֶל הַסִּיַּעְתָּא-דִּשְׁמַיָּא שֶׁתְּלַוֶּה אוֹתָנוּ וְתוֹבִיל אוֹתָנוּ מַעְלָה מַעְלָה בְּמַדְרֵגוֹת הָעֲבוֹדָה…