לדעת גם לא לראות

לָדַעַת גַּם לֹא לִרְאוֹת…

"שָׁלוֹם כְּבוֹד הָרַב!", פָּנָה אָדָם בָּרְחוֹב, פָּנָיו אוֹמְרוֹת הִתְרַגְּשׁוּת, לִיהוּדִי מְבֻגָּר שֶׁהָלַךְ מוּלוֹ. "כְּבוֹדוֹ אוּלַי זוֹכֵר אוֹתִי?".

הָרַב הַקָּשִׁישׁ נָבוֹךְ מְעַט. "הָאֱמֶת שֶׁלֹּא", הוֹדָה.

"לָמַדְתִּי אֵצֶל הָרַב לִפְנֵי 27 שָׁנִים בַּתַּלְמוּד תּוֹרָה", אָמַר הָאָדָם, שֶׁהָיָה מְכֻבָּד לְמַרְאֶה. "כַּיּוֹם אֲנִי עוֹמֵד בְּרָאשׁוּת כּוֹלֵל חָשׁוּב וְגָדוֹל בָּעִיר בְּנֵי בְּרַק".

"יָפֶה מְאוֹד", אָמַר הַזָּקֵן, אַךְ הָאִישׁ עָצַר בַּעֲדוֹ: "חָשׁוּב לִי שֶׁהָרַב יֵדַע, שֶׁלְּכָל מָה שֶׁהִגַּעְתִּי – זֶה רַק בִּזְכוּתוֹ!".

"בִּזְכוּתִי?", תָּמַהּ הַקָּשִׁישׁ.

"כֵּן", הֵשִׁיב רֹאשׁ הַכּוֹלֵל וּפָתַח בְּסִפּוּרוֹ.

"הָיָה זֶה בְּאַחַד הַיָּמִים בִּתְקוּפַת לִמּוּדַי בְּתַלְמוּד הַתּוֹרָה. אַחַד הַיְּלָדִים הִגִּיעַ עִם שְׁעוֹן יָד חָדָשׁ וּבוֹ מַחְשְׁבוֹן עִם מַקָּשִׁים. בִּזְמַנּוֹ, הָיָה זֶה פֶּלֶא טֶכְנוֹלוֹגִי מִן הַמַּעֲלָה הָרִאשׁוֹנָה. כָּל הַיְּלָדִים הִקִּיפוּ אֶת הַיֶּלֶד בְּסַקְרָנוּת, וּבָהוּ בַּשָּׁעוֹן הֶעָמוּס כַּפְתּוֹרִים זְעִירִים".

"מֵחֲשָׁשׁ שֶׁהַשָּׁעוֹן הֶחָדִישׁ יִתְקַלְקֵל, הֶחֱלִיט הַיֶּלֶד לְהַשְׁאִיר אוֹתוֹ בְּמַהֲלַךְ הַהַפְסָקָה בְּתִּיקוֹ. כְּשֶׁחָזַר הַתַּלְמִיד לַשִּׁעוּר, הוּא גִּלָּה שֶׁהַשָּׁעוֹן הַמְּשֻׁכְלָל נֶעֱלַם".

רֹאשׁ הַכּוֹלֵל עָצַר לְרֶגַע מִסִּפּוּרוֹ וּפָנָה אֶל הַזָּקֵן: "בְּאוֹתוֹ הָרֶגַע נִכְנַסְתָּ, אַתָּה כְּבוֹד הָרַב, אֶל הַכִּתָּה. כְּשֶׁרָאִיתָ אֶת הַמְּהוּמָה שֶׁנּוֹצְרָה בְּעִקְבוֹת הֵעָלְמוּת הַשָּׁעוֹן הַיָּקָר, חָשַׁבְתָּ רֶגַע, וְאָז פָּנִיתָ לִסְגֹּר אֶת הַדֶּלֶת. "תַּלְמִידִים יְקָרִים", אָמַרְתָּ, "בִּרְשׁוּתְכֶם אֲחַפֵּשׂ בֵּין כֻּלָּם אֶת הַשָּׁעוֹן. אֲנִי נֶאֱלָץ לַעֲשׂוֹת זֹאת בְּלֵב כָּבֵד, וְלָכֵן אֲבַקֵּשׁ מִכָּל הַיְּלָדִים לַעֲמֹד עַל יַד הַקִּיר וְלַעֲצֹם אֶת הָעֵינַיִם, זֹאת כְּדֵי שֶׁאוּכַל לְחַפֵּשׂ אֶת הַשָּׁעוֹן בַּכִּיסִים שֶׁלָּכֶם".

"פְּעִימוֹת הַלֵּב שֶׁלִּי כִּמְעַט וְנִשְׁמְעוּ בַּחוּץ", שִׁחְזֵר הַתַּלְמִיד לְשֶׁעָבַר. "שֶׁהָרַב יָבִין – הָיִיתִי יֶלֶד פָּזִיז וְשׁוֹבָב, וּפָשׁוּט לֹא עָמַדְתִּי בְּחֶמְדַּת הַשָּׁעוֹן. לֹא הִצְלַחְתִּי לַעֲמֹד בַּפִּתּוּי הֶעָצוּם, וּבַהַפְסָקָה מִהַרְתִּי לְהַשְׁחִיל אוֹתוֹ לְכִיסִי. כָּעֵת, פָּחַדְתִּי לְהִתָּפֵס – לֹא כָּל שֶׁכֵּן אֶל מוּל כָּל חֲבֵרַי לַכִּתָּה".

"הִתְחַלְתָּ לַעֲבֹר בֵּין הַתַּלְמִידִים, יֶלֶד אַחַר יֶלֶד. וְאָז הִגִּיעַ תּוֹרִי: הִכְנַסְתָּ אֶת יָדְךָ לְכִיסִי, וּכְהֶרֶף עַיִן מָצָאתָ אֶת הַשָּׁעוֹן הַגָּנוּב. הִסְמַקְתִּי עַזּוֹת מִבּוּשָׁה, אַךְ הָרַבִּי, בְּחָכְמָה שֶׁאֵין דּוֹמָה לָהּ, הִמְשִׁיךְ לַעֲבֹר בֵּין הַיְּלָדִים. כַּאֲשֶׁר הִסְתַּיֵּם הַחִפּוּשׂ, בִּקֵּשׁ מִכֻּלָּם לַחְזֹר לָשֶׁבֶת בַּמָּקוֹם".

 

"הַשָּׁעוֹן נִמְצָא בְּכִיסוֹ שֶׁל אַחַד הַיְּלָדִים", הוֹדִיעַ הָרַבִּי בְּשִׂמְחָה. "מְדֻבָּר בְּיֶלֶד טוֹב בְּדֶרֶךְ כְּלָל, שֶׁכַּנִּרְאֶה הַיֵּצֶר הָרַע הִתְגַּבֵּר עָלָיו", הוֹסִיף. וַאֲנִי, יוֹשֵׁב בִּמְקוֹמִי וְרוֹעֵד. כָּל כָּךְ פָּחַדְתִּי שֶׁשְּׁמִי יֵחָשֵׂף וּדְמוּתִי תֻּכְתַּם. בְּאוֹתוֹ הָרֶגַע הִגַּעְתִּי לַהַחְלָטָה בֵּינִי לְבֵין עַצְמִי: אִם הָרַב יְבַיֵּשׁ אוֹתִי – אֲנִי לֹא רוֹצֶה לִהְיוֹת רַב! אִם בִּגְלָלוֹ כֻּלָּם יִקְרְאוּ לִי גַּנָּב, הוֹרַי יִכְעֲסוּ עָלַי וּשְׁמִי הַטּוֹב יִפָּגַע – אֲנִי רַב לֹא מוּכָן לִהְיוֹת!".

"אֲבָל אַתָּה, כְּבוֹד הָרַבִּי, לֹא אָמַרְתָּ אֶת שְׁמִי וַאֲפִלּוּ לֹא הֵעַפְתָּ לְעֶבְרִי מַבָּט כּוֹעֵס. גַּם בַּהַפְסָקָה, כַּאֲשֶׁר כֻּלָּם יָצְאוּ הַחוּצָה, לֹא נִקְרֵאתִי לְשִׂיחָה בְּאַרְבַּע עֵינַיִם. הָעִנְיָנִים חָזְרוּ לְמַסְלוּלָם, וּכְאִלּוּ לֹא אֵרַע כְּלוּם".

"עָבַר שָׁבוּעַ וְעוֹד שָׁבוּעַ, חָלְפָה שָׁנָה וְעוֹד שָׁנָה, וְהַהַחְלָטָה בְּלִבִּי גָּמְלָה: אֲנִי אֶהְיֶה רַב בְּיִשְׂרָאֵל! אִם רַב בְּיִשְׂרָאֵל מָלֵא בְּחָכְמָה וּבְאִפּוּק כָּל כָּךְ מַרְשִׁים – אֲנִי רוֹצֶה לִהְיוֹת גַּם!".

"כָּעֵת הָרַב מֵבִין לָמָּה וְאֵיךְ הִגַּעְתִּי לְמָה שֶׁהִגַּעְתִּי?", סִכֵּם רֹאשׁ הַכּוֹלֵל בְּהִתְלַהֲבוּת.

הָרַבִּי הַזָּקֵן, שֶׁשָּׁמַע אֶת הַסִּפּוּר הַמַּדְהִים שֶׁל הַתַּלְמִיד שֶׁהָפַךְ לְמַרְבִּיץ תּוֹרָה חָשׁוּב, חִיֵּךְ. וְאָז אָמַר מִשְׁפָּט שׁוֹמֵט לְסָתוֹת: "אֹמַר לְךָ אֶת הָאֱמֶת – עַד הַיּוֹם כְּלָל לֹא הָיָה לִי מֻשָּׂג מִי לָקַח אֶת הַשָּׁעוֹן…".

וְאָז הוֹסִיף: "תָּבִין, כַּאֲשֶׁר בִּקַּשְׁתִּי מִכֶּם הַיְּלָדִים לַעֲצֹם עֵינַיִם, גַּם אֲנִי עָצַמְתִּי עֵינַיִם. לֹא רָצִיתִי שֶׁיִּוָּצֵר אֶצְלִי רֹשֶׁם שְׁלִילִי עַל אַף יֶלֶד, שֶׁיִּגְרֹם לְכָךְ שֶׁפָּחוֹת אַאֲמִין בּוֹ".

"כָּעֵת אֲנִי רוֹאֶה שֶׁלֹּא טָעִיתִי…", סִיֵּם הָרַבִּי הֶחָכָם, וּדְמָעוֹת נִקְווּ בְּעֵינֵי הַשְּׁנַיִם.

למאמרים האחרונים

.

ברוממות חג הפסח

.

אף פעם לא מאוחר

.

כוחה של משנה אחת!

האזנה לשיעורי הרב אברהם יעקב בוים

0723323020 >> 1 >> 1 >> 4

אנחנו שולחים למייל (בתזמון שאתם בוחרים)
תוכן תורני מרתק וייחודי!

מיד לאחר ההרשמה תקבלו מייל עם פירוט אפשרויות התזמון לבחירה

דילוג לתוכן