תפריט
לחם הפנים היה נאפה מסלת נקיה, שנופתה בי"א נפות (מנחות פ"ו משנה ז) ושתים עשרה חלות היו, כל חלה נעשתה משני עשרונים סולת והיה אורכה עשרה טפחים [לדעת ר' יהודה] או שנים עשר טפחים [לדעת ר' מאיר], אך היה כופל אותו משני צדיו ומעמידו על אורך חמשה טפחים, וכך היו לו "פנים" משני צדיו ולכן נקרא "לחם הפנים" וכמ"ש רש"י: לחם הפנים – כבר פירשתי על שם שהיו לו פנים לכאן ולכאן שהיה עשוי כמין תיבה פרוצה. (רש"י שמות לה, יג). רוחבו היה חמשה טפחים.
כדי לעשותו היתה צריכה להיות מומחיות מיוחדת מאד. זה היה תפקידם של משפחת בית גרמו. ואף האומנים הגדולים במלאכת האפיה מאלכסנדריה לא יכלו לעשות כמוהם.
מדי שבת בשבתו היו עורכים לחם חדש על שולחן הזהב בבית המקדש, מסלקים את הישן ומחלקים אותו לאכילה בין הכהנים. ונס גדול נעשה בו: כסידורו כך סילוקו [שסילוקו לשבת הבאה חם כיום סידורו – רש"י]. נס זה היו מראים לעולי הרגלים, כדאיתא במסכת חגיגה (דף כו:) מגביהין אותו [את השלחן] ומראין בו לעולי רגלים לחם הפנים ואומרים להם ראו חיבתכם לפני המקום סילוקו כסידורו, דאמר רבי יהושע בן לוי נס גדול נעשה בלחם הפנים כסידורו כך סילוקו שנאמר "לשום לחם חם ביום הלקחו".
ומשחרב בית המקדש ובטל לחם הפנים, יש לנו בשבת מעין לחם הפנים, כשבוצעים את החלות בסעודות השבת. יש הנוהגים לשים על שלחן השבת י"ב חלות, על פי כתבי תלמידי האריז"ל. אמנם הגר"א כתב דהלחם משנה שבוצעים כל חלה לשנים בכל אחת משלשת סעודות השבת מצטרפים ביחד לי"ב.
ומסופר שהרה"ק ר' יחזקאל מקוזמיר לא נהג לערוך בשבת י"ב חלות ושאלו אותו על זה והשיב: יו"ד עם ב' חלות [דהיינו איש יהודי עם ב' חלות] הם י"ב חלות.
ובאמירת דברי תורה על השלחן, הרי הוא כאוכל משולחנו של מקום, כדאיתא באבות (פרק ג) שְׁלשָׁה שֶׁאָכְלוּ עַל שֻׁלְחָן אֶחָד וְאָמְרוּ עָלָיו דִּבְרֵי תוֹרָה, כְאִלּוּ אָכְלוּ מִשֻּׁלְחָנוֹ שֶׁל מָקוֹם בָּרוּךְ הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר (יחזקאל מא), "וַיְדַבֵּר אֵלַי זֶה הַשֻּׁלְחָן אֲשֶׁר לִפְנֵי ה'".
ועוד אמרו: רבי יוחנן ורבי אלעזר דאמרי תרוייהו כל זמן שבית המקדש קיים מזבח מכפר על ישראל ועכשיו שלחנו של אדם מכפר עליו. אמנם רש"י (חגיגה כז.) מפרש דהכוונה בהכנסת אורחים אך כבר שאל השל"ה הק' מה יעשה מי שאין לו כעת עני לארחו על שלחנו, וכתב:
ואפשר לתרץ דאם אין לו עני ליתן לו בשעת אכילה לכפר עליו כנזכר, אז ידבר דברי תורה בשעת אכילה, כי התורה מכפרת יותר מן הקרבנות. (השל"ה הקדוש – שער האותיות – עמק ברכה סעיף ו)
