סח הרה"ק רבי נפתלי מראפשיץ זיע"א:

מימי לא נצח אותי אדם – חוץ מתינוקת אחת…
היה זה פעם אחת, עת באתי לזאבוב, עיר קטנה ככף יד, ובה עשרה יהודים סך הכל.
ראיתי שם בית הכנסת ובית עלמין.

פגשתי ברחוב תינקת אחת ושאלתיה:
"ממה נפשך, פעוטה. אם יש לכם בית כנסת להתפלל בעשרה, למה לכם בית עלמין? הרי אם ימות אחד מכם – לא יהיה מנין להתפלל? ואם יש לכם בית עלמין – הרי כשימות אחד מכם לא יהיה לכם מנין. למה לכם אפוא גם בית כנסת וגם בית עלמין?

חשבה התינקת רגע קט והשיבה: "בית העלמין נחוץ רק בשביל אנשים זרים העוברים דרך עירנו…".

ואלינו:
שואלים אדם: למה אתה מבלה את כל ימיך ברדיפה אחר ממון, הלא כבר מבגר אתה ולא תהנה ממנו לארך זמן? מדוע, למשל, אינך מנצל את זמנך הפנוי הרב ללמוד הלכות, שאם לא תקימם – בוודאי תתבע על כך בעולם העליון?

ומה הוא עונה? – לא לי אני שומר את הכסף, אלא לילדי, לנכדי, לניני – אלו שעדין לא כאן… ובאשר להלכות? – תנו לי להסתדר לבד…
ובכן, האם בשבילם שוה לך להפסיד את חיי הנצח שלך? האם הממון שיעמד לרשות צאצאיך בבוא העת, יועיל לך במאומה שם למעלה?

זהו עניינו של הסיפור: ללמדנו כיצד לאדם ישנו תרוץ טוב תמיד למה לא להשקיע בדברים החשובים באמת, כדוגמת 3 הלכות יומיות, פשוטות אך חשובות מאין כמותן…

לא חבל?!

הנה מגיע ראש השנה, בו כולנו עומדים לפני הקב"ה ומבטיחים להשתפר, להשתדל יותר, להשקיע.

אנשים רבים מחפשים קבלות עוצמתיות שישנו להם את החיים.

משהו שיגרום לחיים שלהם להראות אחרת לגמרי, מעתה ואילך, מקצה לקצה!
ובכן, מה שרבים אינם יודעים זה שהקב"ה לא מחפש דווקא הבטחות גדולות, מהפכניות, מפוצצות. הוא רוצה את הלב שלנו, את הקבלות הקטנות שלנו, את הרצון הכנה להיות יותר טובים.

וזה הסוד: שלושה הלכות ב'שלחן-ערוך' הן קלות מאוד ללמוד, גם לילדים ולאנשים המתקשים בלימוד דברים אחרים. לימודן איננו אורך זמן רב מדי – לכל היותר כמה דקות. והתועלת שלהן? הו, היא מרובה מאוד.

כי יהודי שלומד הלכות, הוא יהודי שיודע כיצד להתנהג ביומיום.

הוא יודע בכל רגע מה רצון המלך, ובכל יום רוכש ידיעות נוספות על 'איך יהודי נראה'.

כעת, תגידו אתם: לא שווה להצטרף לרבבות הלומדים שכבר שינו את חייהם בקלות?!