מצות עשה מן התורה שיקיים אדם שבועתו או נדרו, שנאמר "מוֹצָא שְׂפָתֶיךָ תִּשְׁמֹר וְעָשִׂיתָ כַּאֲשֶׁר נָדַרְתָּ לַה' אֱלֹהֶיךָ" וגו'" (ויקרא ה, כד). ונאמר "אִישׁ כִּי יִדֹּר נֶדֶר לַה' אוֹ הִשָּׁבַע שְׁבֻעָה לֶאְסֹר אִסָּר עַל נַפְשׁוֹ לֹא יַחֵל דְּבָרוֹ כְּכָל הַיֹּצֵא מִפִּיו יַעֲשֶׂה".  " כְּכָל הַיֹּצֵא מִפִּיו יַעֲשֶׂה" – מצות עשה. ואם עבר על נדרו, עובר בלא תעשה ולוקה, שנאמר "לֹא יַחֵל דְּבָרוֹ". (ע"פ רמב"ם הל' נדרים פ"א)

בפסוקים אלו כוללת התורה שבועה ונדר. אך במשניות הפריד רבינו הקדוש בין השבועות לנדרים: את מסכת נדרים שם בסדר נשים, ואת מסכת שבועות שם בסדר נזיקין.

ומה למסכת נדרים ולסדר נשים?

כותב על זה רבינו המאירי: מסכת נדרים ומסכת נזיר [שגם היא ענין נדר נזירות] "באו שתיהן בסדר נשים, להיות חלק גדול בעניניהם נאמר על נדרי הנשים או נזירותן ומה שהבעל יכול להפר בעניניהן או שלא יוכל".

ענין הנדרים הוא ענין חמור, ועונשו גדול: תניא רבי נתן אומר בעון נדרים מתה אשה של אדם שנאמר "אם אין לך לשלם למה יקח משכבך מתחתיך" (משלי כב, כז) רבי אומר בעון נדרים בנים מתים כשהן קטנים שנאמר "אל תתן את פיך לחטיא את בשרך ואל תאמר לפני המלאך כי שגגה היא למה יקצף האלקים על קולך וחבל את מעשה ידיך" (קהלת ה, ה), איזה הן מעשה ידיו של אדם הוי אומר בניו ובנותיו של אדם. (שבת דף לב:)

אין ראוי לנדור, אלא אם כן האדם בעת צרה, או רוצה לזרז את עצמו למצוה. נאמר בתורה "וכי תחדל לנדור לא יהיה בך חטא" (דברים כג, כג), ובגמרא: תני רב דימי אחוה דרב ספרא, כל הנודר אע"פ שהוא מקיימו נקרא חוטא, אמר רב זביד מאי קרא, "וכי תחדל לנדור לא יהיה בך חטא", הא לא חדלת איכא חטא. (נדרים עז:).

אך אם הוא בעת צרה, מותר לו לנדור. וכך מצינו אצל יעקב אבינו: "וידר יעקב נדר לאמר אם יהיה אלקים עמדי ושמרני בדרך הזה אשר אנכי הולך ונתן לי לחם לאכול ובגד ללבוש. ושבתי בשלום אל בית אבי והיה ה' לי לאלקים. והאבן הזאת אשר שמתי מצבה יהיה בית אלקים וכל אשר תתן לי עשר אעשרנו לך". (בראשית כח, כ-כב). ודרשו חז"ל: מהו "לאמר", לאמר לדורות כדי שיהיו נודרים בעת צרה. (בראשית רבה פרק ע, פיס' א)

וכן אם רוצה לזרז את נפשו. כמבואר בגמרא: מנין שנשבעין לקיים את המצוה שנאמר "נשבעתי ואקיימה לשמור משפטי צדקך" (תהלים קיט, קו), והלא מושבע ועומד מהר סיני הוא, אלא הא קא משמע לן דשרי ליה לאיניש לזרוזי נפשיה. (נדרים דף ח.).

הנדר יש לו התרה בשני אופנים: הפרה או התרה. להפר נדר יכול רק האב לבתו נערה, והבעל לאשתו. ובהפרתו אין הנדר נעקר למפרע אלא רק מכאן ולהבא. להתיר נדר, מתיר חכם, או שלשה הדיוטות. והנדר נעקר למפרע וכאילו לא היה.

בגמרא (ברכות דף לב.) ובמדרש (שמות רבה מג, ד) על הפסוק "ויחל משה את פני ה'" איתא שהתיר משה רבינו נדרו של הקב"ה [שאמר "ואכלם" ח"ו]: וזה לשון המדרש: "ויחל משה", שהתיר נדרו של יוצרו, אמר משה: רבון העולם! ולא נתת לי הפרה של נדרים? ואתה ציויתני על הפרת נדרים, דין הוא שתתיר את נדרך כאשר ציויתני להתיר לאחרים. מיד נתעטף בטליתו וישב לו כזקן והקב"ה עומד כשואל נדרו.