תפריט
בני ישראל לדורותיהם מתאזרים בעוז ובחדווה לרכוש בחודש אדר את מידת השמחה, בכך ממלאים הם את אסמיהם עם ברכת השמחה למשך כל ימות השנה. הלא כך דרש ה'חוזה מלובלין' זיע"א: משנכנס אדר מרבין בשמחה – מרבים את ברכת השפע לבני ישראל – על ידי השמחה.
עת ניצבות רגלינו בחודש השמחה – החודש אשר נהפך מיגון לשמחה, שומה עלינו להציץ במבט זעיר בדברותיהם הנלהבות של רועי שבטי ישורון, שהפליגו במידת השמחה, טעמו את טעמה ועבדו את בוראם בשמחה.
השמחה בחודש אדר משפיעה שמחה לכל השנה. מלפנים דורי דורות, תמיד בלטה מידת השמחה אצל עם בני ישראל. קרנו מפניהם קרני אורה ושמחה בכל מצב שהוא. מימשו הם ברוחם את הפסוק הנאמר: "דעו כי ה' הוא אלוקים – הוא עשנו ולו אנחנו עמו וצאן מרעיתו". כח האמונה הוא אשר נותן כח לעשות חיל ולהתחזק בשמחה תמידית.
שמחה וששון ליהודים
מעשה היה אצל הרה"ק בעל 'יסוד העבודה' זי"ע שדיבר בשולחנו מענייני שמחה. שאל אותו איש אחד מבין המסובים: "מיט וואס?" (במה נשמח?)
נטל הרבי את ידיו, החזיק בידו אחת מפאותיו, ובידו השנית את חוטי הציצית, והשיבו: "לאף קיסר בעולם אין פאות, אפילו שערה אחת של פאות אין להם! ולא חוט אחד של ציצית! מי ידמה ומי ישווה לנו?"…
מספרים על יהודי ישיש מדורות קדומים, אשר יום אחד נשרף ביתו ולמחרתו ראוהו מרקד בשמחה: 'ברוך שלא עשני גוי'. לפליאת השואלים לשמחה מה זו עושה? השיב: "הביטו וראו! שכני הגוי גם הוא ביתו נשרף, וגם אלוהיו בתוכו; משא"כ אנוכי, אכן ביתי נשרף כליל אך אלוקינו יתברך חי וקיים"
עוז וחדווה במקומו
'סגולה לפרנסה להיות בשמחה' – כך אמר לימים הרה"ק רבי ברוכ'ל ממעז'יבוז. סימן על כך מסר כי "והיית אך שמח" סופי תיבות חת"ך שהוא שם של פרנסה.
באחת מן ההזדמנויות שח לאמר הרבי ר' בונם מפשיסחא: "כי יותר אפשר לפעול מתוך שמחה, ממה שיכולים לפעול בבכיה" – – –
ולשמחה מה זו עושה? בני ישראל ששים ושמחים בעולמם על שזכו להיות מחלק העם הנבחר, להיות ולהימנות בין עובדי היוצר ברוך הוא. אף כשיהודי ערום הוא בממון, נקי הוא מנכסיו, ישוש ויעלוז בליבו על ששם חלקו מעם השם, ויש בידו את הזכייה לעבוד את בוראו בכל העיתות והזמנים.
פעם בלכת האי חסיד קמאי – רבי יצחק דוד פוקס ז"ל מגדולי חסידי ויז'ניץ המובהקים – בשב"ק לביהמ"ד, ראה קבוצת גויים רוקדים מתוך שכרות והוללות. נכמרו רחמיו עליהם, ואמר: "לבי לבי עליכם! אילו ברא אתכם הקב"ה יהודים, כי אז לפחות הייתם טועמים טעם הנאת עולם-הזה, ברקדכם לפני הבורא!"… [ספר 'איזהו חסיד'].
מידת קנין השמחה – סברו גדולי הדורות – בנקל יוכל החפץ לרכוש אותה. כאשר בכל בוקר יברך כראוי ברכת: 'שלא עשני גוי', או אז לבו יתמלא עוז וחדווה בשמחה.
אף גם זאת מסופר על אחד מגדולי צדיקי קמאי, כשהיה קם בבוקר היה שבור מאוד. לאחר שעשה חשבון הנפש ולפי מדרגתו היה שבור לגמרי בלי טיפה של שמחה, עד שהגיע לברכת "שלא עשני גוי" אז נעשה מלא שמחה, ואמר: "וואס איך בין, בין איך, אבער א גוי בין איך נישט"… [אכן הנני במצבי נראה כפי שזה נראה, אך זכיתי כי לא גוי].
היה זה חג שמחת תורה במחנה ההשמדה אושוויץ. מאות בחורים צעירי ימים פרחי חמד, מובלים והולכים לטבח, לפי החלטת הקצין הנאצי יש"ו. סיפר עד ראיה, שנכח במקום וזכה להינצל מצפורני הרשעים, כיצד המוני הבחורים רקדו במשך שעות ארוכות, בשמחה עצומה עד אין קץ, למרות שידעו הם שעוד מעט ירצחו אותם נפש. הם שמחו, שמחו באמת, רקדו ושרו. "ואף על פי ששמחת תורה היום, ואין לנו ספרי תורה לרקוד איתם", הם אמרו, "אבל את הריבונו של עולם יש לנו, ועם הריבונו של עולם אנחנו יכולים לשמוח!"…
אימרה נאה נשמעה מבית מדרשו של הרבי הקדוש מקאצק, הנותן טעם לבאר את מידת שמחתו של יהודי בכל מצב שהוא. וכה ביאר הצדיק: בשעה שראה נבוכדנצר הרשע את הניסים שעשה ה' לחנניה מישאל ועזריה אותם השליך לכבשן האש, התחיל לשורר שירה לפני ה'. עד שביקש לגנות כל שירות ותשבחות שאמר דוד המלך נעים זמירות ישראל – בספר תהילים. בא מלאך וסטרו על פיו. הביע הרבי מקאצק את פליאתו: וכי משוא פנים יש בדבר, וכי מפני ששורר יפה מגיעה לו סטירה?! אלא, דוד מלך ישראל, יהודי ספוג ייסורין, צרות ורדיפות כל ימיו. ואף על פי כן – התגבר והתעצם ושורר לה' בשמחה. ומנגד בא לו נבוכדנצר הטמא, המושל בכיפה, יושב בשלווה על כסא שן וערש זהב, ומבקש גם הוא ליתן קולו בשיר… בא מלאך וסטרו על פניו. לאמר: הבה נראה אם וכיצד תשיר ותזמר לאחר הסטירה הראשונה… נסתתמה שירתו של נבוכדנצר שחיק עצמות. כי לשיר מתוך הייסורין, זאת יכול רק יהודי!…
והרי, כה כתב בעל החרדים בספרו ("ספר חרדים" תנאי המצוות): גילה הרב החסיד המקובל מהר"ר יצחק אשכנזי זצ"ל (האר"י הקדוש) לאיש סודו, שכל מה שהשיג שנפתחו לו שערי החכמה ורוח הקודש, בשכר שהי' שמח בעשיית כל מצוה שמחה גדולה לאין תכלית, ואמר דהיינו דכתיב "תחת אשר לא עבדת את ה' אלוקיך בשמחה ובטוב לבב מרוב כל" פירוש מרוב כל מיני תענוג שבעולם ומכל זהב ופז רב ואבנים טובות ומרגליות.
עיקר שלמות האדם בעבודת קונו היא האם שש ושמח על הזכייה שנפלה בחלקו להיות נמנה עם בני ישראל. והא לך מה שכתב בספר "שער הכוונות להאריז"ל", ענין ברכות השחר: "אסור לאדם להתפלל תפלתו בעצבון אמנם תהי' בשמחה יתירה וגדולה בכל האפשר כדמיון העבד המשמש את רבו בשמחה יתירה, ואם משמשו בעצבות עבודתו נמאסת אליו וכמעט שעיקר המעלה והשלמות והשגת רוח הקודש תלוי' בדבר זה, בין בעת תפלתו ובין כשעושה איזה מצווה מהמצוות ואל תבוז לענין זה כי שכרו גדול מאוד".
טוב ה' לכל
וכבר אמרו בשמם של צדיקי קמאי מבני היכלא של אור שבעת הימים, הבעל שם טוב הקדוש זי"ע: כאשר שואלים יהודי מה נשמע, והוא משיב: "רע לי", מעוררים עליו בשמי מרומים: המצב שלו נחשב לרע? פוק חזי ואראה בעיניו, רע מהו… ואז, רחמנא ליצלן, חש הוא ברע יותר. אך אם יהודי נשאל מה שלומו, והוא משיב: "הכל טוב", אומר הקדוש ברוך הוא: "זה טוב? אראה לו באמת מהו טוב באמת"… ומשפיע עליו מלוא חופניים של טובה וברכה, ומיני ישועות.
בשמחה ובטוב לבב
ציטוט מעניין נצטט מה שדרשו בעלי המדרש בתנחומא. "כשיהא אדם עושה מצוה – יהא עושה אותה בלב שמח". אמר הקב"ה: "אם אתם משמרים את המצוות ותשמחו בהן, אני מוסיף לכם שמחה".
ידוע לכל מכתב-קודש עתיק יומין של הרה"ק בעל אמרי אמת זי"ע מגור בשנה השניה להנהגתו, הכותב לעורר את האדם, ומאירים דבריו באור יקרות: "…לעבוד את השי"ת בשמחה בכל אשר תעשה, הן עשיית המצוות, הן עסק התורה, ואל תשגיח כלל על עצת היצר המבלבל להביא עצבות ולהרבות בדקדוקים". – הרה"ק ממשיך במכתבו ומשיא עצה במה לשמוח – "ואני רגיל לפרש והוי מחשב מצוה כנגד שכרה לעשות חשבון בנפשו, אם יתנו לך מיליאהן (=מיליון) רובל ושאר מחמדים כדי שתניח המצוה ולא להניח תפילין – בטח אל תחפוץ. והנה תשער בנפשך, כמה היתה לך השמחה באם היה לך מיליאהן רובל, בזה השמחה ועוד יותר מזה – תצטרך להתמלאות בשמחה בהנחת תפילין ושמירת שבת… וכדומה לזה ואי אפשר לבוא לעבודת השי"ת בשלימות בכל מיני המדות, כמו מן עבודת השי"ת בשמחה".
ששון ושמחה ישיגו
רועי שבטי ישראל סברו וקיבלו, כי על ידי השמחה שישמח האדם בעבודת קונו, יוכל לפעול עבורו בנקל יותר. וכה נכתב בספר "נפלאות חדשות" [ליקוטים, הובא בישמח ישראל – מאמרי שמחה אות מ"ט]:
ומעשה שהיה בעת שהיה הרה"ק הרבי רבי בונם מפשיסחא זי"ע בדאנציג, שראה אחד שנפל לים וטבע שם. ואמר לו הרב בלשון אשכנז: 'גריס מיר דעם לויתן'. ולאחר מכן עזר לו השי"ת שאחז בדף אחד וניצול. וסיפר הרה"ק המעשה הנ"ל ואמר, שלא היה יכול לעזור לו מחמת שהיה לו צער גדול מאוד, עד שאמר לו מילתא דבדיחותא והיתה לו קצת שמחה מזה, אז היה יכול לעזור לטובע…
מסופר על כ"ק מרן אדמו"ר בעל 'לב שמחה' מגור זי"ע כי נכנס אל הקודש פנימה יהודי שהתלונן על הדוחק. 'אין פרנסה והילדים גדלו… והרבי תובע להיות בשמחה?!'– טען הלה. 'איך אהיה בשמחה והצרות מלפפות אותי?!'. התחייך הרה"ק ה'לב שמחה' לעומתו והפטיר: 'ומה אין עושים למען הפרנסה?!'…
עצה לזכות לשמחה
עצה טובה ומועילה לזכות למידת השמחה בנקל מובאת ב'שיחות הר"ן' [אות ע"ד]: אם לפעמים דעתו של אדם מבולבלת, ואינו יכול בשום אופן לשמח עצמו, עצתו שיעשה עצמו כאילו הוא שמח. ואעפ"י שבתחילה עדיין אין השמחה באמת בלב, אע"פ כן על ידי שעושה עצמו כאילו הוא שמח, על ידי זה יזכה אחר כך באמת לשמחה. ועצה זאת היא עצה גדולה מאוד גם בכל הדברים שבקדושה. שבתחילה צריכין לעשות עצמו כאלו הוא להוט אחרי אותו הדבר שבקדושה, ואח"כ באמת זוכין לזה.
כדברים הללו הביא לכתוב הרה"ק רבי מרדכי מלעכוביץ זי"ע (תורת אבות, עניני שמחה או' ג'): "אם כי בכל המידות, הרי שקר הוא חטא נורא, אין הדבר כן במדת השמחה, שמותר לעשות תנועות של שמחה וחיזוק, אע"פ שעדיין אינן מפנימיות הלב. עד שיעזור לו ה' שיעורר עי"ז שמחה אמיתית".
[הרב שמואל צבי גנץ, מתוך סדרת שיחות ושיעורים לבחורי החבורה בביהמ"ד "נדבורנה" בעיה"ת אלעד]
